מה זה פלגיאט? [1]

אי השודדים: סיפור מודרך

כמה פעמים קרה לכם? אתם קוראים ספר טוב, נהנים ממנו, הסיפור מעניין והדמויות מושכות. אולי משהו בכתיבה היה צריך להשתפר, ואולי לא ממש הצלחתם לעקוב אחרי קווי העלילה המסועפים, אבל בסך הכל, בכללי, הסיפור טוב. ואז אתם נתקלים במקור. אולי בגלל שיש איזו תחושה של דז'ה וו? אולי זה קורה אחרי שמישהו סיפר לכם שמישהו טוען שמישהו העתיק אבל לגמרי לא מוכן לספר מה היה הספר ההוא שהעתיקו ממנו כי...סיבות? אני יכולה לספר לכם את שלבי האבל שאני הייתי עוברת במצב כזה. 1. חוסר אמון. תעשה טובה ותפסיק להעליב את הסופר הכי טוב שקם לאנושות מאז ימי הרב להמן זצ"ל.

2. זעם. תנו לי את החקיין העלוב שמעז לקרוא לעצמו סופר, ואני כבר אראה לו מאיזה צד קוראים האנג'ה!

3. מיקוח. אולי אם מסתכלים על זה מלמטה, וממצמצים ממש חזק, זה לא העתק ישיר?

4. דיכאון. לעולם לא נצליח ליצור ספרות טובה. הרמה שלנו רק הולכת ומידרדרת. אין לי מה לקרוא.

5. השלמה. אז מה אפשר לעשות בעניין? שיטות פעולה ותרחישים אפשריים, אנשים. קדימה.

מה אני רוצה מכם בכלל? לפני הכל אני חייבת להניח את זה על השולחן: אני לא עומדת לדבר על זכויות יוצרים. גם לא על קניין רוחני, או שימוש הוגן. אתם יכולים לנשום לרווחה ולא לתייק את המאמר תחת הכותרת “לקריאה בשנת 2139”, תודה. לא. אנחנו הולכים לדבר על אמון. אמון בין היוצר לקהל שלו. אמת. יושר. הוגנות. ועוד רשימה ארוכה של ערכים מהתזאורוס. וויקיפדיה1 מגדירה פלגיאט כך: "גניבה ספרותית (פְּלַגְיָאט בלועזית) היא שימוש לא ישר או גניבה של מילים, מחשבות, רעיונות או ביטויים של האחר והצגתם כעבודה מקורית שלך." במילים אחרות, פלגיאט היא חקיינות. כשאדם מעתיק מאדם אחר, והוא לא מספר אודות היוצר המקורי, הוא פלגיאטר. לא משנה אם הוא צייר, מוזיקאי, סופר, או אמן אחר מכל סוג. פלגיאט הוא גניבה, והוא עבירה- כן עבירה - על החוקה הבינלאומית, החוקה הישראלית ומעל הכל, התורה2. אני חייבת לאמר שאני לא אחת מאלה שבטוחים ש"כל העולם הספרותי שלנו הוא חיקוי אחד גדול", וש"אין ספק שכל ספר טוב מועתק" כי "אין סיכוי שמישהו אצלנו מקורי באמת". ממש לא. יש בינינו סופרים מקוריים וטובים ורשימה מכובדת של ספרים איכותיים בהרבה בחינות3. פלגיאט הוא תופעה שנפוצה בכל העולם, לא המצאה אקסלוסיבית שלנו. להערכתי האחוזים שלה דווקא מזעריים בהרבה אצלינו. אבל אנחנו עולם קטן וכל דבר מקבל מימד מפלצתי כשהוא יוצא מגדר הרגיל. בכל זאת אני רוצה לדבר על הנושא. למה? כי אני רואה שפלגיאטרים מקבלים יותר מדי - ומעט מדי - זמן אויר במקביל. למה כוונתי? מצד אחד יש את הקהל המאוכזב שחוזר על המנטרות המדוכאות שבפסקה הקודמת. כל כך הרבה פעמים התפקחנו לתרמית שעמדה מאחורי ספר שאהבנו, שאנחנו כבר לא מאמינים שיש בתוכנו אמנים שמסוגלים לעשות יצירה מקורית. סבלנו מבגידות חוזרות ונשנות והגענו למצב בו אנחנו חושדים בכל ספר טוב מהממוצע שהוא מועתק. זוהי תגובה מוגזמת לכל הדעות שנובעת מהיכרות חלקית וחסרה עם עולם הספרות החיצוני. נרחיב על זה בפרקים הבאים, אם ירצה השם. (קרי: אני הולכת לחפור לכם עוד הרבה זמן.) מן העבר השני עומד הקהל האדיש. גם כאשר המקרה של הפלגיאט ברור ומפורסם עדיין קשה למצוא כאלה שידברו בגנותו. בסך הכל, ה”יוצר” הנגיש לנו חומר שהיה מחוץ להישג ידינו. עכשיו שהוא חתך את הקטעים הבעייתיים, שינה את מגדרן של הדמויות, ערך את הקשרים ביניהן, וחבש כיפה קטנה לדמות הראשית בשלב כלשהו של הסיפור נוכל להנות מקצת בידור איכותי... מה רע בזה? לדעתי היחס הזה נובע מהשלמה עם מצב. מצב לא תקין בו פלגיאטרים עושים כאוות נפשם ללא כל דין. אתם מרגישים שאני תוקפת אתכם בדברים חריפים מדי. אני מתנצלת, אני רק מנסה להראות לכם כמה פלגיאט הוא מעשה שלילי. תנו לי להרגיע אתכם שאני כן מאמינה שרובנו אנשים טובים ויראי חטא. אולי הכותבים האלה רצו רק לקחת השראה, או ללמוד מיוצרים מקצועיים. הם לא התכוונו לגזול. חלילה. גזילה היא מילה מפחידה מאוד. בהמשך נדבר גם על פלגיאט לא מודע, אבל כדי שיהיה על מה לדבר בכלל אנחנו חייבים לפתוח את הנושא באופן רשמי, ולהתחיל לדבר גלויות. לדעתי אחד הגורמים העיקריים לתופעה הזו הוא חוסר ידיעה. אין לנו מושג מה נחשב כפלגיאט ומה בסך הכל השראה או רעיון נפוץ. אנחנו לא יודעים מאיפה מותר להעתיק באופן שלא יהיה שלילי. אנחנו לא יודעים איך לפתח את הרעיון כך שהוא יהיה לגמרי שלנו. אז בואו נדבר על זה. בואו נהיה חכמים יותר. אני מאמינה שאם נפתח שיחה מושכלת, נוכל להפחית את תופעת הפלגיאט במידה רבה. אולי אנחנו קהל שממהר לקרוא זאב גם כאשר אין דברים בגו ואולי הסופרים שלנו ברובם אנשים טובים, שלפעמים, חלקם הקטן, לעיתים רחוקות, מתקשים לשמור על גבולות כי הם לא יודעים איפה הגבולות נמצאים. בואו נתחיל: לא מעניין אותי החוק. החוק משעמם. למעשה, אדם שמעתיק מיוצר אחר אכן נתבע תחת סעיף של זכויות יוצרים, ואמרתי שלא נדבר על זה, אבל בכל זאת נעזר בחוק כדי להבין איפה נמצאים הגדרות. בתור קהל, מה עלינו להחשיב כגזילה או כרמאות, ולעומת זאת מה אנחנו צריכים לראות כהשפעות או השראות תמימות לחלוטין. בתור יוצרים ויהודים, עלינו לדעת בברור כיצד נוכל להימנע מפלגיאט, מה הוגן לעשות, וכיצד לעשות את זה. מי אמר? כולנו מכירים את הפירוש הבא: "אמר רבי אליעזר אמר רבי אלחנן, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" - מגילה טו' סע״א. דבר ראשון שימו לב כמה חכמינו הקפידו לאמר בשם אומרו בתוך אותו פירוש עצמו! ר' שמואל אשכנזי במאמרו הגונב מן הספר מוסיף "ומכלל לאו אתה שומע הן". כלומר, אם לא אומר דבר בשם אומרו מה הוא מביא לעולם... השי"ש, ואני מבססת הרבה מהתרעומות הצדקניות שלי על דבריו. זהו טיפ קטן שיהפוך את היצירה שלכם מפלגיאט לאומנות. משהו אחד פיצי-פיציפון שתוסיפו, והיצירה שלכם תתיישר כמו במעשה קסמים. שלוש תוספות, בעצם, שכולן יחדיו ציון מקור4 (Citation). ציון מקור הוא הדרך שלכם להכריז אודות הבעלים האמיתיים של היצירה. אתם מספרים לקהל מה שייך לכם באמת, ומה לוויתם מאמן אחר.


ציון המקור מורכב משלוש החלקים הבאים: יושר. על היצירה חייב להיות סימון שמבהיר שיש בה חלקים שלא שייכים לכם.

שם היוצר. שם היוצר המקורי חייב להיות מסומן גם הוא, כמובן.

שם היצירה. יש לציין גם את השם של היצירה המקורית. השם חייב להכיל את כל הפרטים הנחוצים כדי שקורא חפרן יוכל למצוא את המקור אם ירצה. לעיתים מספיק שם בלבד, ולפעמים המצב דורש לינק מפורט. הרבה סופרים אוהבים להוסיף ביבליוגרפיה בסוף הספר בו הם מציינים בדיוק מאיזה סופר, ספר, דף, פסקה וציטוט נלקח הקטע המסוים שהם העתיקו… רק כדי לכסות את עצמם מכל הכיוונים.


ניקח למשל את סדרת המשלים של גדי פולק. תראו איך צוין מקור במקום דומיננטי וברור.

כשהוא כותב "מבוסס על משלי המגיד מדובנא", הוא מקיים את שלושת התנאים של ציון מקור במשפט אחד פשוט: יושר. "מבוסס על" - מודיע לכולם שאומנם הוא יצר מעשה אומנות נהדר ומרתק, אבל חלק מהקרדיט שייך ליוצר המקורי האחר.

שם היוצר. "המגיד מדובנא" - מציין מיהו היוצר המקורי למיטב ידיעתו.

שם היצירה. "משלי" - מעניק לקוראים את המידע הנחוץ כדי למצוא את המקור. משלי המגיד מדובנא. לכאורה זהו ציון מקור מעורפל ולא מספק. אין כאן שם ספר, מספר פרק או דף. אבל היות שהמשלים ידועים בכלל הציבור והיות שהם מופיעים בעשרות יצירות, יורדת רמת הפירוט הדרושה לציון המקור.


לעומת זאת, תראו את הספר הזה שעל כריכתו צוין רק "על פי משלי גדולי הדורות האחרונים". לכאורה גדי פולק מקיים את חלקו הראשון של ציון מקור. אך מה עם השניים האחרים? היכן שם בעל היצירה ושם היצירה? האם תפסנו אותו על חם טועם מנזיד הפלגיאט? לא! אם נבדוק בפנים, נראה שלכל משל יש ציון מקור מיוחד משלו. כמה יפה לראות יוצר שנאמן למקור, הלא כן? *מתמוגגת*

יש הרבה דרכים לציין מקור, בהתאם להקשר, לסוג היצירה, ולרמת ההיכרות של הקהל עם המקור. העיקרון הבסיסי הוא לשייך את החומר למי שיצר אותו, להיות אמיתיים עם הקהל וכנים עם עצמכם. זה לא קשה, צריך רק לשים לב. איך מציינים מקור? כריכה. אם היצירה שלכם מבוססת על מקור יחיד, הדרך הכי קלה ופשוטה היא להדפיס מתחת לכותרת "מבוסס על בן המלך והעני של מ. טווין" או "רימייק של אן בחווה הירוקה, ל.מ. מונטגומרי" או "אדפטציה של דון - פ. הרברט". גם אם אתם חושבים שיש איזושהי סיבה להחביא את המקור שלכם אחרי שהסתמכתם עליו, תכתבו אותו לפחות על הכריכה האחורית או בהקדמה. בתוך הטקסט. בדרך כלל נשתמש בזה בקטע עיוני. בתוך הפסקה עצמה, כחלק מהתוכן, לציין "כך טוען סם קין בספרו "הכפית הנעלמת". זו הדרך הכי מכבדת להראות את ההערכה והכרת הטוב שלכם ליוצר המקורי. ביבליוגרפיה. בדרך כלל בספרים. בסוף היצירה תוסיפו רשימה של מקורות עליהם הסתמכתם. נהוג להביא את שם היצירה בשפת המקור שלה. "F. K. Ginzel. Handbuch der mathematischen und technischen Chronologie. Vol. II. Leipzig, 1911" אלא אם כן היא תורגמה לעברית, שפת היצירה שלכם. במקרה הזה, אתם תכתבו את שם היצירה בעברית, ותוסיפו גם את פרטי המתרגם. גם תרגום היא יצירה, ומגיעה לה ציון מקור. שימו לב כיצד המקור מפורט כאן כמה שיותר. אולי כי בדרך כלל בביליוגרפיה נמצאים עבודות שפחות מוכרות לקהל שלכם. כל הפרטים שיעזרו לקורא שלכם למצוא את היצירה הספציפית הזו נמצאים כאן: שם היצירה, שם היוצר, שנה ומקום ההוצאה לאור. תודות. מקום מצוין להוסיף איזכורים לכל היוצרים שיש להם יד ביצירה שלכם. אני יודעת שהרבה סופרים מנצלים את המקום כדי לשאת תפילה ונאומים נושאי פרסים לקרובי משפחותיהם, אבל כאן יש לכם שטח, פנוי ומתאים ומקסים לציין את המקורות וההשראות שלכם. תנצלו את זה. הערות שוליים (Footnote). בדרך כלל בעבודות עיוניות, אבל לפעמים אפשר לראות את זה באלי-וגולד אחד או שניים... במקום המתאים אתם יכולים להוסיף מספר עילי קטן. בתחתית העמוד, או בסוף היצירה תוכלו לכתוב את שם הסופר והיצירה, ואולי אף להוסיף את הציטוט המדויק, או להרחיב על הנושא. רוב תוכנות ההקלדה מאפשרות להוסיף את ההערה בלחיצת כפתור. לינק. אם מדובר בפוסט אינטרנטי, כמו זה למשל, והזכרתם חומר מאתר כלשהו. בבקשה תצרפו את הקישור הישיר לאתר המקורי. מקובל להוסיף את הקישור למילים בתוך הטקסט. כמו כאן. מדובר ממש בלחם ומים עבור היוצר המקורי. הרבה מהמידע שאנחנו מוצאים באינטרנט חינם. אתם לא משלמים לאיש כשאתם משתמשים בסרטונים, הדרכות, מברשות, ותמונות שאתם מורידים. הסביבה הזאת מסוגלת להמשיך לקיים את עצמה ולהעניק לכם את הכלים שאתם צריכים מכיון שהיוצרים המקוריים מקבלים תמלוגים על מספר הכניסות לאתר שלהם, או ההורדות של החומר שלהם, או הלייקים שהם מקבלים. תנו לקוראים שלכם שער גישה ישירה ליוצר המקורי ואל תגזלו ממנו צפיות. מרומז במקום דומיננטי. ככל שהקהל מכיר את החומר המקורי כך יורדת רמת הפירוט הדרושה בציון המקור. כאשר מדובר במקור כל כך מוכר, עד שדי ברמז בלבד כדי להזכיר אותו לקוראים, מספיק להשתמש בכותרת דומה, או שם דומה ליצירה. לדוגמא "אסתי בארץ הנפלאות". הדבר הזה תלוי מאוד באופי היצירה, באופי הקהל, ובזכויות יוצרים, לכן עדיף בכל זאת לציין מקור ברור על גבי היצירה. אני רוצה להמשיך לדבר ולאכול לכם את הראש אבל אתם נראים עייפים, אז אתם משוחררים. בפרק הבא נדבר על ההבדל בין כסילים לחכמים ושייקספיר. @M.Yael אחראית לחלק המצויר (ועוד הרבה יותר).



1 https://en.wikipedia.org/wiki/Plagiarism 2 ראה מגן אברהם, אורח חיים סימן קנו "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו " ראה יישום המשפט העברי בישראל עמוד 516 ראה מאמר 461 שפרסם משרד המשפטים 3 לא. לא אגיד לכם את הרשימה שלי

4 https://www.plagiarism.org/article/what-is-citation



149 צפיות3תגובות
עזרה

 

תנאי שימוש

הוראות הפעלה

פניות

סיפורים

 

בקרוב!

ראנדום

 

ארי

WebNoir

Magic Pen

סרטונים

 

ספידפיינטים

הדרכות

כשותף לאמזון אדובי וקליפ פיינט חלק מהקישורים באתר מתומלגים.