מכירים את התחושה הזאת? כאילו פגשתם את האדם הזה קודם. אתם מכירים את הסגנון, יודעים מה הוא חושב וצופים את צעדיו הבאים. דג'ה וו כזה. קלישאה כזאת. בכל ז'אנר יש אלמנטים שחוזרים על עצמם. נניח, חבורת ילדים בסיפורי תעלומה לנוער. קוראים לזה טרופ וזה בסדר גמור אם משתמשים בזה בצורה יצירתית. בחבורה של ילד אחד של גילה המאירי, עצם העובדה שהיא הפכה את הטרופ על פיו, הוא הוא המניע של הסיפור.
כדי להפוך טרופ לקלישאה, כל מה שצריך לעשות זה להפסיק לחשוב, להעתיק את האלמנט מסיפור אחר, ולא לתת לזה שום משמעות ייחודית. אם בחבורה שלי יהיה ילד ממושקף וחכם, ילד בדחן ושמן, וילד ג'ינג'י שובב, זו תהיה קלישאה. דמויות כאלה מכבידות על הסיפור, משעממות, חסרות אמינות. סופר שלא חושב על מה שהוא עושה (והוא לא ממש מפעיל תאים אפורים אם הוא סומך על קלישאה), יכתוב סיפור צפוי לחלוטין.
בואו נדבר על דמויות סטוק וסטריאוטיפים. דמויות שהשתמשו באפיון ומאפיינים שלהן כל כך הרבה פעמים באלפיים שנה האחרונות שהן הפכו לצפויות ואבדו כל משמעות.
הסטריאוטיפ
כל תכונות האופי של הדמות נבחרו בגלל הקשר הקלישאתי למאפיין חיצוני שהדמות לא יכולה לשנות, כמו גזע, פגם פיזי, או מעמד. בדרך כלל דמות כזאת תהיי חסרת מימדים כאשר האפיון לבדו אמור לייצג את המניעים שלה. גיוון קל על הטרופ הזה יהיה סטריאוטיפ הפוך, בו האופי מתבסס על ההפך של הקלישאה המקורית, איפכא מסתברא שאמור לעשות רושם של עומק או יצירתיות במקום בו הכלי עדיין מלא באוויר בלבד. נשאל את עצמנו: למה הדמות מתנהגת כך? אם נענה לעצמנו: כי הוא [הכנס אפיון כאן] אזי בנינו סטריאוטיפ. מזל טוב.
יש לנו תלונות על דמות סטריאוטיפית כי לא נעשה ניסיון לבנות את דמות אמינה שניתן להזדהות איתה ולא בגלל שאנחנו חושבים שהרעיון מוטעה מיסודו. כאשר נתלונן על הפריץ הרשע אנחנו לא מנסים לטעון שפריצים היו צדיקים. מפריע לנו שהטיפול שלך בפריץ הציג דמות נייר שעושה בחירות לא הגיוניות ואתה בטוח שנסלח לך רק בגלל שבספרים שקדמו לך עשו בדיוק את אותו הדבר. להבדיל, בעלילה בכפר מאיר ברעם טיפל יפה מאוד בפריץ כשהוא עיצב אותו כאדם סחוט נפשית ונסחט פיזית בידי ה - בעצם, זה ספוילר. עזבו. לדוגמא: הוא מחבל כי הוא ערבי. היא נעכסית שמתלוננת על כל דבר שהגיבור עושה כי היא אישה.
בלונד בוק - Dumb Blonde
היפהפייה שעמדה בתור הלא נכון כשחילקו בינה יתירה לבנות. או בינה בכלל. אתם יכולים להמר על כך שכל דמות בלונדינית שנמצאת בצד הנשי של האוכלוסיה, תהיה אטומה לכל האירועים הדרמטיים סביבה. היא תהיה חסרת רגישות, חסרת טאקט, או חסרת אבחנה באופן כללי.
ג'ינג'י שובב
לא נמאס מזה עדיין?
חמות מרשעת - Evil Stepmother
אם הבעל, קפדנית, חסרת טאקט, חדת עין, מתערבת. בדרך כלל תהיה עקרת בית מעולה על פי הסטנדרטים שלה ואולי גם של שאר הדמויות בסיפור.
חכם ממושקף - Four Eyes
להווי ידוע, שכאשר אדם מקבל את מתנת הראייה הפגומה, מיד הוא הופך לחרוץ, מתמיד, חריף ושאר מרעין בישין. שיער כהה זה פלוס. כמובן שברגע שהוא יחליף את הזגוגיות בעדשות מגע, ייעלמו כל כוחות העל שלו.
ילד מזוקן - אדם עם ניסיון חיים רחב שהסופר החליט לדחוק בתוך גוף של ילד בגיל היסודי. תפקידו לרוב יהיה להטיף למבוגרים האמיתיים בעלילה. לילדים יש שכל, ומניעים בדיוק כמו כל אדם אחר, אך האופי שלהם מושתת על הלך מחשבה ייחודי. ישיר יותר, ממוקד ברובד החיצוני של המציאות, ומרוכזת ובעצמם. על כן הם נחשבים בטעות "ישרים, תמימים, אמיתיים". הם לא חיים את המציאות העמוקה של אנשים בוגרים וזה באמת לא מאשר לכם לכתוב ילד חסר שכל וחסר מניעים, אך בה במידה אינכם יכולים לכתוב ילד שמסוגל לחשב תהליכים פתלתלים ופנימיים כמו היה מבוגר רגיש במיוחד.
ליצן החצר
אם הוא שמן אז הוא חייב לספר בדיחות. הוא חייב להיות עליז ומאושר, הוא חייב לזרום, להסתבלן. סך הכל בנדם נחמד. חסר לו שלא.
אל תדברו איתי לפני הקפה של הבוקר
I'm moody and I know it
דמות בה כל האפיון מתחיל ומסתיים בתכונה אחת בעייתית. המניע הוא הצורך של הסופר לשוות לעלילה גוון פחות משמים. להבדיל מסטריאוטיפ, בו דמות מקבלת תכונות בגלל מאפיינים חיצוניים איתם היא נולדה, כאן האופי הוא שקובע את המראה החיצוני. אני קוראת לזה "קפה של הבוקר" בהיעדר כותרת מוצלחת יותר.
אנטי גיבור - Anti Hero
פרוטגוניסט שלא מתאים לערכים המקובלים בחברה. למשל חסר בקוד מוסרי או מיומנות חברתית. עלול להיות אגואיסט ובעל פגם חיצוני חסר משמעות אבל עמוק בפנים יש לו לב טוב, אז הכל בסדר. שימו לב, זוהי רק הקלישאה לטרופ אנטי גיבור, לטרופ עצמו משמעות רחבה בהרבה.
בריון - Bully
דמות אלימה חסרת מניעים ובדרך כלל גם שכל. כל ההנאה שלה בחייה היא להציק לאחרים. במציאות זה היה ללא ספק תסמין לסוציופת. בדרך כלל הצד הפיזי שלה יהיה בצד הכבד יותר של המשקל. בפלא של ר"ג פלאסיו, היא לא שכחה לתת לבריון מניעים ואפיון ייחודיים משלו. אפשר לטעון שהמסר של הסיפור כולו הוא מלחמה בקלישאות. ספר שקורע לגזרים כמה וכמה מהם.
גאון בריון - Evil Genius
דמות שמתעללת מילולית בכל סובביה אבל זה בסדר כי הוא גאון.
גות. גותית - Goth
מדוכא כרוני שמפרסם את נטיותיו בעזרת כל מאפיין חיצוני שהוא יכול להניח עליו ארטליין שחור. עיניים בחצי התורן זה פלוס.
חָלק - deadpan.
דמות שתמיד תחזיק באותה הבעה רצינית בלי קשר לאירועים או לדמויות של האנשים סביבה, לרוב משמש כאפקט קומי. דבר לא יכול להרשים אותה, והיא ממעטת בדיבור. כקרובת משפחה של טסונדרה בדרך כלל היא תחזיק בתכונה פנימית מצודדת.
טמבל - Village Idiot
דמות כל כך אידיוטית שאם היה זה מציאות ללא ספק היה מאובחן בפיגור התפתחותי. אטום למנהגים חברתיים מקובלים, לא מוצלח מבחינה לימודית ולא מודע למשמעות של מה שקורה סביבו. תפקידו היחיד הוא להציע בבורותו בידור קומי זול.
טסונדרה - Gruff
סנוב קריר ומרוחק. בהדרגה מתגלה בו תכונה פנימית מצודדת. לדוגמא, לב זהב, חכמת חיים, טראומה, נאמנות וכן הלאה וכדומה.
חבר גבר - Buddy
תמיכה שתכיל, תייעץ, תפזר אקספוזיציה או באופן כללי תפסיק את העלילה מכל סיבה שהיא, ולו רק כדי לתהות על עומקה של איזה רגע שולי. לעיתים קרובות ינצלו דמות זו כדי לתת ייצוג למיעוט חברתי (הספרדי, החסיד, האתיופי, האסייאתי, הנכה, הנמוך, השמן, המקורזל, הממושקף). מאין פיצוי על הגיבור הגבוה, הנאה והצח.
חמום מוח - Hotshot
דמות מצ'ואיסטית אימפולסיבית שהפיתרון הראשון שלה לכל בעיה היא להפעיל את ה"אקדחים". לעולם לא מתכננת קדימה, אבל איכשהו הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר עבורה. בדרך כלל פרוטגוניסט של סוֹפר אקשן עצלן.
פרופסור מפוזר - Mad Genius
דמות שקועה כל כך בתחום העניין שלה שהיא חסרת אונים בכל תחום אחר, כמו סדר, היגיינה, פוליטיקה, חברה. קרובי משפחה: פרופסור מטורף - גרסה קיצונית, גיק - גרסה תמימה, חנון - גרסה מאותגרת חברתית.
שפם הזדון - Dastardly Whiplash
נבל מופגן שמצחקק בזדוניות, מעיף מבטים אפלים לכל עבר ומחכך ידיו בכל הזדמנות. אם מדובר במדיום וויזואלי יהיו לו חיוך ואת גבות הזעם, הבעה שדורשת מניפולציה שרירית יוצאת דופן, אז כל הכבוד לו על ההתמסרות, באמת. בעבר היה לו כמובן גם שפם אבל זה כבר יצא מהאופנה.
מורה נבוכים. יועץ. - Guide
מדריך שכל תפקידו מסתכם בהדרכת הפרוטגוניסט בשביל שייעד לו הסופר. הוא המשנה לסופר שיודע לאן הסיפור אמור ללכת ואחראי לדחוף את הגיבור בכיוון הזה, הוא מחזיק בכל הידע הרלוונטי, ומעניק לגיבור את כל הכלים להגיע לסוף בשלום. בדרך כלל הוא זה שמצביע מי הצד של הטובים (התואם לאינטרסים שלו) והרעים (הנוגדים את האינטרסים שלו). ברגע שהוא בטוח שהגיבור מכוון אל הסוף, הוא ימות או למצער יעלם מהסיפור בצורה אחרת. מקובל לחשוב שהקלישאה היא דמות של זקֵן עם צמיחת שיער מוגברת, אבל למעשה זהו קרוב משפחה של חבר גבר לכן הדמות עלולה גם לייצג מיעוט חברתי.
*ספוילרים* במהללאל של מ. קינן, אליהו הוא המדריך הרוחני של מהללאל ודוחק בו להיכנס כבר לתפקידו בעלילה. כשמהללאל עולה על דרך אל חזור שתוביל אותו לגורלו, הדמות של אליהו מאבדת זכות קיום והוא הופך לאביי, תפקיד אחר. רק כשמהללאל נזקק לתמריץ כדי לעבור למערכה האחרונה, אליהו חוזר. אך שוב, כשמסתיימת תקופת החניכה השניה אליהו מת סופית. להיות מורה כמוה כמו לחלות במחלה סופנית.
ממלא מקום - Placeholder
כשגיבור הסיפור מקבל אופי ממוצע וחסר ייחודיות. זאת במטרה להעניק לקהל פרוקסי למילוי הפנטזיות שלהם. כך כל אחד מאיתנו יוכל לדמיין את עצמו במקום של הגיבור ולהרגיש מעורבים בסיפור. תיאור זה עלול להתייחס הן לתכונות אופי והן למראה חיצוני. כדי לתרץ את המצאותו של דמות חסרת זהות כל כך במרכז סיפור, נוצר הכרח להעניק לו תכונה מפוברקת שנכנה "הנבחר". לדוגמא: בהארי פוטר של ג'. ק. ראולינג גיבור הסיפור הוא הממרח התפל בסנדביץ שמכיל מצד אחד את חברו הסופר-סתום ומצד שני את חברתו הסופר-גאון, אך הוא מיוחד בגלל שהנבל סימן אותו מאיזושהי נבואה קלושה.
מנודה - Outlaw.
גיבור שפועל מחוץ לחוק אבל מאופיין במידות שנחשבות מושכות בחברה הנוכחית, כמו דרך ארץ, נאמנות, קריזמה, כישורים פיזים יוצאי דופן. בדרך כלל ימנע משימוש מוגזם בכוח על אף ש"ידוע" עליו שיש לו את הכישורים לכך. לדוגמא: רובין הוד. אובביאסלי.
נבחר. הנבחר - The Chosen One
יש לו "דבר מסתורי" שגורם לכל שאר השחקנים לנוע סביבו. לפעמים זו נבואה או כוח יוצא דופן שהוענק רק לו מאיזושהי סיבה. לפעמים אין צורך אפילו לפרט מהו "הדבר המסתורי". עצם העובדה שהוא במרכז העלילה מוכיחה את הייחודיות שלו. לדוגמא: הארי פוטר שנבחר בגלל נבואה. פרודו באגינס בשר הטבעות בגלל נבואה. קאטניס ממשחקי הרעב בגלל אופיה הרחימאי. באופן כללי כל פרוטגוניסט בכל רומן לנוער של המאה העשרים ואחת.
סינדרלה
דמות עליזה ומאושרת למרות אתגרים מאסיביים בחייה. כנראה בגלל שהיא שטחית מכדי להבין את מצבה.
אני בטוחה שפספסתי המון דמויות סטוק. תרגישו חופשי להצטרף למסיבה. אולי מי שלא מכיר את המאגר הזה יוכל להקים דמויות יצירתיות משל עצמו. אולי מי שמשתמש במאגר ניצל מדמויות שחוזרות יותר מדי על אותו אופי, היחיד שהוא יכול להעלות בדעתו - הוא עצמו. לא יודעת אם באמת יש בעיה בשימוש בקלישאות האלה, תכלס. העולם יחרב? דמויות סטוק קיימות כבר אלפיים שנה והן מתחלפות ושבות לאופנה עם העונות, כך נראה. אולי שסופרים פשוט ידאגו לחשוב קצת על כל דמות, ולטעון אותה במשמעות. במיוחד הסטריאוטיפים. שיחשבו כמה הם פוגעים באנשים שהדמויות האלה מייצגות.
