חיפוש

קצת על מנגה, קצת עלינו

עודכן ב: אפר 3

כתבו: הגיבן ופיציקטו


הכל התחיל כאשר נדבקתי בחיידק הקומיקס. רציתי לדעת מה זה ועל מה זה, איך זה התחיל וכמה זה עולה? אז התחלתי ללבן את הנושא עם שותפתי פיציקטו. חפרתי בור עמוק… טרם מצאתי את היציאה.


הגיבן: עכשיו אני מחפשת ספרי קומיקס לקנות. אין מצב שאת מכירה כמה?


פיציקטו: דעתי שלילית על הקומיקס כמו שאת יודעת . אז...

הגיבן: את לא עוזרת בכלל. גם לא גדי פולק?


פיציקטו: לא, כמובן. זה לא קומיקס.

הגיבן: למה לא?


פיציקטו: בהגדרה המילולית כן… ברמת הביצוע לא.

הגיבן: תראי משהו יפה שאיזה קרל שטרן כתב:

"הרשימה הזו של מאת הספרים הכי טובים היא השלישית שכתבנו עד כה, והיא עוסקת באחד מהתחביבים האהובים עלי, חיבתי העמוקה לקומיקסים ואוסף הקומיקסים שלי. העוד טרם חניכתי בבית ספר ידעתי לקרוא ברמה גבוהה בהרבה מחברי שהתמודדו בקושי עם הרידר שלהם, בזכות ספרי הקומיקס. חיי היו שמחים יותר, מלאי דמיון ושעות אושר רבות מספור אותן אני חייב להם."


רידר אגב הוא כמו ילדותנו - אבל משעמם. כשהיינו בגן חובה למדנו לקרוא בעזרת הספר הזה ודומיו.


פיציקטו: הוא נשמע מרוצה דוקא.

הגיבן: דעתי על קומיקס לא היתה חיובית במיוחד, אבל עכשיו שאני אשכרה משקיעה מזמני כדי לבדוק את דעותי הקדומות, אני נתקלת בקטעים קטנים כאלה של סתם אנשים שמשנים לי את החשיבה על קומיקס כמדיום.


פיציקטו: מסכימה, למרות שטכנית אני לא מכירה שום דבר מבחוץ.

הגיבן: את מכירה את גדי פולק ואת אלי וגולד. אם את מכירה את זה, את את יודעת איך נראה קומיקס איכותי.


פיציקטו: נכון

הגיבן: טיקו


הגיבן: תראי מה גיליתי עכשיו: 1956 באמריקה נקבעו חוקים שהגבילו את התוכן שמותר לפרסם בספרי קומיקס כאשר תוכן גרפי, ולא צנוע (במידה מסוימת) נאסר. זה החזיק מעמד עד היום מלבד חוק שאסר על אלמנטים מסוימים של פנטזיה - רק הוא התבטל כעבור תקופה. בגלל החוקים האלה נוצר שוק מחתרתי של קומיקסים ללא צנזורה. אני רואה שבהם אין עקביות באיכות. יש כאן כאלה שממש תת רמה….


פיציקטו: מעניין לך שם.

הגיבן: כן אני בצלילה עמוקה. תשמחי לשמוע שמצאתי שני ספרים בינתיים. אני מנסה כבר תקופה למצוא מנגה בו הציורים איכותיים אבל ממש מתקשה במטלה הזו. (יש לציין שהטעם שלי מצומצם ומקובע ומרובע ואני לא פונקציה כנראה שיש טובים אבל הטעם שלי אנין זאת אשמתי בלבד וכולי...)בצעד ייאוש קניתי ספר 100 Manga Artists בסטימצקי (חת'כת סיעתא דישמיא). יש שם רשימה של מאה ציירי המנגה המשפיעים ביותר לדעת הסופר. על כל צייר יש ביוגרפיה קצרה ורשימת היצירות שלו וכמה דפים שנלקחו מתוך ספריו ... ותראי, לא התרשמתי. את יודעת, גם ביפן לא היה צנזורה עד לאחרונה ואולי זה חופף לקומיקס המחתרתי של ארה"ב. אני בטוחה שיש כאלה שמאוד מוצלחים, אבל הרבה מהם ...בקושי קשקושי ילדים. אולי מה שחשוב פה זה הסיפור. אמשיך לבדוק.

Hajame Isayama. Attack on Titan. "מעריציו מכנים אותם בחיבה "ציורים מכוערים

פיציקטו: אני לא מכירה מנגה בכלל. כלומר, את המקור. אין לי ידע בנושא אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, למה נדמה לנו שכל הציורים במנגה הם אותו דבר? כמו סינים בסין, שברור שיש הבדלים אבל קשה לראות אותם?

הגיבן: תראי, נתקלתי בהרבה אנשים שמכירים בעיקר אנימה - סרטים מצוירים ביפנית. ביפן הרבה פעמים מבססים את הסרט על מנגה קיימת אבל זה לא אומר שיש חפיפה בסגנון באופן גורף בכלל. הסגנון של כל הסרטים המצוירים מאוד דומה אחד לשני, כשם שהסרטים המצוירים האמריקאים דומים לסגנון ה"דיסני" הזה... מטעמים של הפשטה והכרח עבור יצירת אנימציה. סגנון הציור של אנימה הפך לפופולארי אצל הקהל המערבי מאותה סיבה שסגנון הציור הדיסני הפך פופולארי ואנשים בטעות קוראים לזה סגנון "מנגה". זה מה שיצא לי.


פיציקטו: מה שיצא לך😏

הגיבן: כוונתי - אני חושבת על זה כבר כמה שבועות אז --- על מנגה כלומר.

….

הגיבן: מצאתי ספר בשם שישים שנה במנגה שנכתב על ידי איזה פאול גראבט? אמריקאי. מוזר. לא הייתי מצפה לסיכום הסטורי אחראי על מנגה מאת מישהו שאינו יפני. בעיקר בגלל שנראה שאמריקאים ממש לא קוראים את הספר הזה…


פיציקטו: אולי זה היה נושא המחקר שלו

הגיבן: ראיתי עכשיו בסיעתא דשמיא בסוף הספר של של סקוט מקקלאוד שהוא ממליץ על ספר אחר של פאול הזה ומכנה אותו ה"ניל דגראס טייסון" של הקומיקס. וואו. מחמאה כבדה.


הבנתי למה מנגה קצת פחות מקצועית, לכאורה. כלומר למה התקשיתי מאוד למצוא מנגות עם ציורים מרשימים. רוצה לשמוע?


פיציקטו: בודאי.

הגיבן: מנגה יותר נפוצה ביפן לעומת קומיקס בכל מקום אחר. היא מקובלת בציבור הרחב, במיינסטרים. היא היתה מקובלת הרבה לפני שווקי קומיקס אחרים. לדוגמא, ב1950 טאטסומי המציא את הכינוי גקיגה - שם מכובד יותר למנגה, כינוי שהמציאו כדי להתאים לאותם קומיקסים שאינם קלילים, לקומיקסים עמוקים עם מסר בוגר, שלא מתאימים לזרם של המנגות הרגיל.


פיציקטו: 70 שנה אחורה.

הגיבן: וזה היה שלושים שנה לפני שאייזנר המציא את הכינוי גרפיק נובל בארצות הברית. קומיקס נשמע כמו קומדיה ואכן נגזר מהמילה, מעורר קונוטציות של משהו קליל או מבדח ואולי גם ילדותי.

מימין: Yoshiro Tatsume. A Drifting Life משמאל: Will Eisner Theory of Comics and Sequential Art

פיציקטו: האם ספרים מצוירים הם ברמה גבוהה יותר מבחינת התוכן שלהם?

הגיבן: ספרים מצוירים זהו רק כינוי. אנשים מסוימים יבחרו לתת אותו לספר שהוא אכן קומיקס, אבל הם מסכימים להעריך אותו למרות ה"פגם" הזה. יש לי דוגמא משעשעת: יצא לי לנהל הרבה פעמים את השיחה הבאה.

אני: בלה בלה קומיקס בלה בלה

הוא: קומיקס? לא מכניס לבית קומיקס.

אני: וואו באמת? בכלל לא?

הוא: טפויה.

אני: מה עם גדי פולק... אלי וגולד?

הוא: אה זה?... לא דיברתי על זה, כמובן. הם בסדר.


פיציקטו: נכון, קרה לך גם איתי.

הגיבן: כביכול זה לא קומיקס. יום אחד כשאנשינו יבינו את זה כקולקטיב הם יחפשו כינוי אחר וספר מצויר נשמע לא רע. בכל מקרה, מה שקורה ביפן מזכיר לי קצת את המצב של השוק החרדי היום. אינפלציה. מנגה מוצר כל כך נפוץ שהמפיצים רואים הזדמנות להרוויח על חשבון הציבור ומחליטים לספק את הצורך תוך השקעה מינימלית כדי להגדיל רווחים. ביפן זה התבטא בירידה באיכות הנייר, וויתור על צבע, הפצה מאסיבית של עלונים שמנים בני מאות דפים - כמות על פני איכות. מתחילים לדרוש מהציירים מהירות הפקה מטורפת. מורידים את המחיר שמוכנים לשלם להם. ואז צצים אלפי ציירים צעירים מחוננים אך בלתי מקצועיים בעליל שמוכנים לספק את העבודה בגרושים. ווואלה! (קיראו במבטא צרפתי, אם לא אכפת לכם.) יצרנו זלזול באיכות.


פיציקטו: עצוב מאד ☹

הגיבן: זה לא עצוב. זה מהמם! עולם ענק של יצירה שחי ובועט ככה כבר מאות שנים ומשפיע על כל העולם. אם כן, גם לנו יש סיכוי. את יודעת מה עוד מזכיר לי אותנו? האינפלציה גרמה למרדף של המפיצים אחר "הדבר הפופולארי הבא" כך שאלפי מנגות פשוט היו פלגיאט של קומיקסים וסרטים חיצוניים על פי דרישה ישירה של המפיצים, לאף אחד לא היה אכפת בכלל. זה לא מדהים? יש לנו תקדים. זה פשוט מסביר הכל.


פיציקטו: את צודקת, כמובן.

הגיבן: את אומרת צודקת כאילו שהתווכחת 🤨


פיציקטו: אבל כמה באחוזים הם קומיקסים מספיק טובים, וכמה מושפעים מהמצב של ההפקה הזולה הזו? כלומר, נכון שאצלנו יש שוק חדש וקטן, אבל כמה מתוכו ראוי באמת?

הגיבן: את מבקשת לדעת שורה תחתונה, מהו יחס המנגות האיכותיות לעומת השוק שמושפע ברמתו מהאינפלציה? אני לא במקום לתת אומדן כי אני לא מתיימרת להכיר את השוק על בוריו. בסך הכל יצא לי להכיר מעט מזעיר וגם הוא עוד יותר טיפונת מהים כי צריך לקחת בחשבון שאני רואה רק את מה שטפטף למערב מתוך המיליונים הקיימים. אבל אני יכולה לתת לך צפי ששמעתי פעם. 0.5% (ייתכן שאני לא מדייקת אבל זה בוודאות היה חלקיק האחוז).


פיציקטו: וואו. טיפה.

הגיבן: אם תעשי אומדן תראי שזה אותו יחס אצלינו. אמנם אפשר לספור על שתי ידיים את הקומיקסים היפים, כי אנחנו עולם קטן כמו שאמרת. אבל הסטטיסטיקה הזו אומרת שבכל אומנות, בכל מקום אחוז ההצלחה תהיה בקירוב 0.5%, ועל פי הרושם שלי זה אכן נכון. תחשבי, בזמן הזה עברתי נראה לי על קרוב למאה מנגות ומצאתי רק חמש שדי יפות. ברור שאני צריכה להמשיך להעמיק ואני מקווה בסוף להצליח, אבל בנוסף הספר ההוא של מאה ציירי מנגה המשפיעים ביותר? חלק גדול באופן מפתיע - שתזכרי! זה אוסף של מאה מנגקאים שנבחרו בפינצטה, שזכו בפרסים! - פשוט ציורי ילדים.

חלק מאלו יפים... ראו מטה מקורות לתמונה זו

פיציקטו: יש לי שאלה אחרת. כשאני נתקלת (לעיתים נדירות יש לציין) בקומיקסים או מנגות מבחוץ, הם הרבה יותר מעוררי השראה מכל דבר אחר שראיתי פה, אם נוציא את גדי פולק, שאני לא יודעת איך להגדיר את סוג ההנאה מהציורים שלו. למה זה?

הגיבן: את יכולה לתת לי דוגמאות ספציפיות? זה מסקרן אותי כי האמת היא שממש קשה לי למצוא קומיקסים שיעוררו את השראתי.


פיציקטו: אני נתקלת בהם בפינטרסט, אבל בואי נגיד שכנראה, סביר להניח הסף של שתינו לא זהה, אז אני לא יודעת מה מבחינתך מעורר השראה. זה עניין יחסי. הסברת לי שבעצם התהליך שהמנגה עברה , די מקביל למה שקורה אצלנו, ביקוש גדול באפס זמן.

הגיבן: את צודקת שכל אחד מושפע בסופו של דבר מהטעם האישי שלו, ועד כמה שאני מעריכה את עצמי אני מבינה שהטעם שלי מעוות את כושר השיפוט שלי. בכל מקרה, כן. לדעתי הביקוש הוא מצד המפיקים, אנשי עסקים שמעניין אותם רק רווח אפשר לסחוט על חשבון ההשקעה הכי מינימלית. איכות אומנותית לא מעניינת אותם בכהו זה. הם רואים שהצרכנים מוכנים לשלם על חומר פחות איכותי אז אין להם סיבה לחפש את אנשי המקצוע שידרשו חלק גדול יותר ברווחים.


מעבר לזה, סביר יותר להניח שאת מדברת על תמונות ב"סגנון הציור מנגה" וכבר שמעת מה אני חושבת על הכינוי הזה. כלומר אינך מדברת על ספרי מנגה או קומיקס אלא למעשה, את שואלת למה את רואה ציורים מעוררי השראה בכל מקום אחר מלבד אצלינו. כן?


פיציקטו: שאלתי אותך מדוע הקומיקסים פה לא כאלו מעוררי השראה. וסליחה שאני נשמעת כמו חלק מהעדר. לדוגמא, אם נשווה לספרות הרגילה, כשהייתי ילדה, לא היתה ספרות בכלל חוץ מילדי שי וסדרות של ספרי צדיקים. אהבתי אותם מאד, אבל זה לא הספיק לי. אז קראתי עוד ספרים שאמא שלי בדקה בעצמה למשל אריך קסטנר, מארק טווין, ז'ול ורן, כנראה מדובר בסופרים שווים, ואם הטעם שלהם עדיין נשאר לי אז אני גם נגועה בהסתכלות שלי. אני לא מוצאת כאלו דברים יפים בספרות הילדים שלנו!

הגיבן: באמת? איך זה יכול להיות?


פיציקטו: לא יודעת. כאילו מורחים אותם בעלילות מטופשות ולא בנויות.

הגיבן: מה קורה כאן בעצם? את מכירה היטב את עולם הספרות שלנו, ואת משווה אותו לפיסת ספרות מצומצמת שהכרת מהעולם החיצוני. הספרים שהזכרת, הם מהבודדים שבאמת איכותיים. אין הרבה כאלה בספרות הגויית ולכן עדיין מוכרים אותם, לכן תרגמו אותם ולכן ייבאו אותן לכאן. גם אצלינו יש את ה- 0.5% אחוז שמעורר את ההשראה שלי. מה לגבי הנערים מביתן מה-מספרו, וחבורה של ילד אחד, והילד מחורשת האורנים. גם אלו מריחות? מה עם הספרים הראשונים של רבי מנדל? מאיר ברעם?


פיציקטו: אני לא מכירה הכל נראה לי. רגע, אני צריכה לכתוב. מכינה רשימה.

הגיבן: פעם ניהלנו את השיחה הזו הפוך.


פיציקטו: ניצוץ פמוטי הכסף. ואוו זה חשוב מה שקורה פה.

הגיבן: אה נכון. ויש כמובן את הספרים הראשונים של חיים ולדר.


פיציקטו: יש לי הרבה מהספרים שלו. מאד אוהבים אותם פה.

הגיבן: אני בטוחה שיש עוד אבל לצערי אני לא זוכרת. לדעתי הספרות החרדית פרחה לפני עשור וכדאי לחפש ספרים מאז. אחר כך חלה סוג של קמילה ככל שהשוק גדל אבל עדיין יש יוצאי דופן ספורים שמבשרים על תקופת הפריחה הבאה. וזה מה שגורם לכזו תחושה של יאוש תהומי אצל הרבה אנשים. קשה להחזיק ראש עם כל השפע שיש והיחס הקטן של איכות לעומת הרוב הזול מייאש כשאין מה לקרוא. אבל זה בסדר, ככה זה ספרות. יש תקופות טובות יותר ופחות ואנחנו צריכים לזכור שהספרים שהטובים שקראנו פעם לא ברחו לשום מקום. בעזרת השם יהיה טוב.


אני מתגעגעת לתקופה בה קומיקס עוד היה מדיום קטן ואיכותי. נכון שגם אז הוא היה לילדים אבל היו סיפורים נחמדים מאוד והציורים הידניים היו מקצועיים למדי! זוכרת את דודי ואודי מצילים את הכפר? פעמון ורימון שאיירה רות בייפוס? איה ספרַי?אוח. אני זקנה. לפעמים אני רוצה לקלל את הדיגיטיזציה שמאפשרת לכל מאן דבעי להרים קשקוש.


פיציקטו: שכחנו גם את וולך! שרי וולך. ילד חדש בסמטה וכל הסדרה שלה.

הגיבן: כמובן! יש לי שלושה כבר על המדף שלי. אם מישהו יודע איך אפשר להשיג את שאר הסדרה תגיבו למטה ותבוא עליו הברכה. אני כבר התייאשתי כמעט.


זהו להיום. אעדכן אתכם בהתפתחויות. בשורות טובות, הישארו בבית ושימרו על מצב רוח!

מקורות:

השתדלתי כמה שיכולתי, אבל שימו לב שחלק מהקליפים בפוסט נלקחו מספרים שדורשים צנזורה כבדה ביותר כדי להיות קריאים וכוונת הבלוג לעורר השראה בעזרת הקליפים כאן שנבחרו בקפידה ולא מעבר. פוסט זה לא מקבל תמלוגים.

Understanding Comics. Scott McCloud

Theory of Comics and Sequential Art. Will Eisner

Manga: 60 years of japanese comics. Paul Gravett

A Drifting Life. Yoshihiro Tatsumi תרגום Taro Nettleton

100 Manga Artists. Taschen

מקורות תמונה מס' 6 מימין לשמאל:

Fugiko Fujio Inio Asano Fujio Akatsuka Mitsuru Adachi Hisashi Eguchi Moyoko Anno Yoriko Hoshi Yujiro Koyama Shinichi Ishizuka Kenshi Hirokane

#למה_אני_שונאת_קומיקס

0 צפיות

עזרה

 

תנאי שימוש

הוראות הפעלה

פניות

סיפורים

 

בקרוב!

ראנדום

 

ארי

WebNoir

Magic Pen

סרטונים

 

ספידפיינטים

הדרכות