עזרה

 

תנאי שימוש

הוראות הפעלה

פניות

סיפורים

 

בקרוב!

ראנדום

 

ארי

WebNoir

Magic Pen

סרטונים

 

ספידפיינטים

הדרכות

חיפוש

בת הכפר [למה לא צריך לטוס לצרפת כדי להצליח לצייר]

עודכן ב: 9 נוב 2019

מזה תקופה שאני מרגישה שיש לי יתרונות של טכניקה וידע (איזשהו ידע בכל אופן) , אך אלו עדיין לא מאפשרות לי ליצור כמו שאני רוצה. והמצב הזה, מבחינתי לא אפשרי.


או כפי שהגדירה זאת @הגיבן הכי טוב שאפשר:

"אני רוצה חופש. להשתחרר מכבלים. לצייר את מה שיש לי בראש. אין לי כוח או חשק להשקיע ורק לקוות שיצא משהו טוב . אין לי כוח לחכות עד לסיום כדי לראות אם יצא משהו שיהיה יפה בעיני, או משהו שאצטרך לזרוק. אני רוצה שליטה."


ואלו הן השאלות:

1. עד כמה רפרנסים מזיקים להתפתחות האמנות והביטוי האישי.

2. עד כמה לימודים במתכונת ה'אקדמית' (אני מתכוונת לשיטה לה הדביקו את השם הזה ולא לאקדמיה עצמה) הם אפקטיביים.

3. מה ההבדל בין השראות לרפרנסים ואיך מתנהלים איתם נכון.

אובייקט מעבר, זה משהו שחייבים לעבור?

אולי יש שאלות נוספות. אני רוצה להתמקד דווקא באלו.

בציור אנחנו מעבירים את מציאות התלת מימד שהעיניים קולטות, לדו מימד על הדף. כדי ללמוד את העולם, אנחנו נעזרים במציאות או בתמונות, ותהליך הלמידה מנסה להעביר את המידע אל הזיכרון. כל אלו הם הרפרנסים שלנו: מציאות, תמונה (או ציור) וזיכרון.

כמו בהרבה תחומים, גם במיומנות ציור קיימות רמות שונות של שליטה ומיומנות.

בהכנת פוסט זה נשענתי על שני מאמרים שפתחו לי את העיניים, ואתייחס לחלקים רלוונטיים מתוכם . הקישורים נמצאים בתחתית הפוסט, והם שווים קריאה בזהב. הכותבת היא אמנית בשם מוניקה זיגרובלנה, והמאמרים שלה הם תוצר של מחקרים מקיפים.

מוניקה מדרגת את יכולת האיור בעשרה שלבים.


1. מסוגל להחזיק עפרון ולרשום סימנים.

2. מסוגל לצייר צורות גאומטריות פשוטות, אך ללא שליטה. או שהולך או שלא... מסוגל גם להעתיק קווים מתמונה אחרת.

3. מסוגל לצייר צורות גאומטריות פשוטות עם שליטה.

4. מסוגל להעתיק מה שרואה באופן מדויק, גם קווי מתאר וגם הצללה.

5. אוגר רפרנסים בראש, ויכול לצייר משהו בלי לראות אותו פיזית באותו זמן.

6. יכול לנתח את העולם האמיתי ומסוגל ליצור משהו חדש על ידי הרכבות של חלקי מציאות (למשל תנוחת גוף שמעולם לא ראה)

7. מנצל מגוון רחב של טכניקות, ולא רק קווי מתאר, ומשתמש בצל באופן מציאותי כדי לתת אשלייה של עומק ומרקם ללא רפרנס.

8. יכול לצייר דברים שאינם נראים מציאותיים, אך הם מזוהים נכון על ידי כולם.

9. הציורים שנלקחו מהדמיון אינם נבדלים מתמונות או שיש להם סגנון אפילו טוב יותר מהמציאות. האמן יוצר עולמות חדשים עם המוח והעיפרון ועושה זאת מהר מאד.

10. יכול לצייר הכל. גם דברים לא מציאותיים יכולים להתקבל כאמיתיים ויותר. ומעבר לזה, אין יותר מה ללמוד...


ניתן לשים לב בקלות שמעבר משלב לשלב נעשה בקפיצות משמעותיות. כך שבין לבין טמונים המון עבודה ותרגול. רובנו שואפים להגיע לשלב הזה בו נוכל לצייר מהדמיון, כלומר, ממה שאנו רואים 'בראש' בצורה כל כך חיה ומשכנעת.

אז הנה. למדנו איך נראה כל דבר. (בעצם למה צריך ללמוד? הרי אנחנו רואים כל היום אנשים מכל הסוגים...) תרגלנו וציירנו בלי סוף. לאן זה הולך? או- למה זה לא הולך?


מוניקה מסבירה:

"למרות שציור המבוסס על רפרנס וציור המבוסס על הדמיון משורטטים באותה קווים, באותה יד, ובאותה חשיבה, הם נוצרים בדרך אחרת. במילים אחרות, ישנם שני תהליכים שונים המתרחשים בראש שלנו כאשר אנחנו משחזרים או יוצרים.

פרופורציות – לאמוד מרחק וליצור אותו מחדש בגודל אחר, זו מיומנות יחסית קלה לתרגול הנותנת תוצאות מהירות, יחד עם הרושם שאנחנו טובים בציור.

עם זאת, זה עושה אותנו טובים רק בקשר להעתקת קווים בפרופורציות . אם יש לנו זיכרון טוב, אנחנו יכולים אפילו לשנן את הקווים ולשוב ולצייר את אותו אובייקט ללא רפרנס מאוחר יותר, אבל עדיין אין לזה שום קשר עם מיומנויות הנדרשת כאשר צריך לצייר מן הדמיון. שלא לדבר על כמות הקווים שיש לזכור וכמה קל לשכוח אותם "!

(כמה עצוב. מזדהה)


בשביל להבין למה ואולי לתת גם פתרון, צריך להבין קודם איך בנוי מנגנון הלמידה שלנו.

בציור אני אנו עובדים עם הזיכרון החזותי שלנו. הזיכרון עצמו כולל בתוכו חלקים רבים, אתייחס לשניים מהם.

הזיכרון הפסיבי (חבוי)- כל מה שאנו רואים מאוחסן איפה שהוא במוח. נתונים חזותיים נקלטים באופן כזה שבמפגש שני, נזהה במה מדובר למשל: היכולת לזהות אנשים על פי מראם, מקומות שביקרנו בהם וכדומה.

הזיכרון הפסיבי לא מאפשר לנו להשתמש במידע הזה כי הוא לא מספיק מפורט. המוח שלנו מבצע השלמות משלו על סמך מידע קודם, כך שלא נוכל לתאר במדויק את מה שראינו.

ברור שמצב כזה הזיכרון לא יכול לשמש לנו כרפרנס....


הזיכרון האקטיבי (גלוי)- כל דבר שעשינו משהו כדי לזכור אותו נכנס לשם. למשל, מספר טלפון, סימני דרך וכן הלאה. כדי לאחסן מידע באופן שנוכל לשלוף אותו על פי הצורך, צריך למידה משמעותית .

המוח שלנו מעבד נתונים ללא הפסקה. רובם נשמרים לטווח קצר בלבד בזיכרון העבודה שלנו. למשל, כשאני מעתיקה מרפרנס. אני עוקבת בעזרת העיניים אחרי הקו- הזווית, האורך שלו ונתונים נוספים, ומעבירה אותו אל הדף שלי. אני יכולה להתייחס ל-עד שבעה פרטים בכל פעם והם יישמרו בזיכרון העבודה שלי לזמן קצר בלבד. כך, שלאחר שציירתי את הקו והמשכתי הלאה, קרוב לוודאי שלא אזכור איך עושים זאת שנית במדויק. ובקיצור: פרטי מידע חדשים, מוחקים את הקודמים, הישנים.


אם אני מנסה לצייר משהו מהדמיון, העסק נהיה מסובך יותר. כי למעשה אני לא רואה תמונה ברורה אלא חלקי מציאות פלוס השלמות שהמוח מבצע. ברור שרפרנס כזה אינו יעיל כלל, וקרוב לוודאי שאכשל בניסיון להעביר אותו אל הדף.


אז מה עושים?


הנה למדתי במקום טוב (ואולי לא...) כל נושא לעומק (שוב, אולי לא מספיק...). פיסלתי איברי פנים בדאס וציירתי אותם מכל זווית אפשרית. קשקשתי 50 ציורים מהירים ביום, וגם את התלמידות שלי בשיעור. לא ממש התקדמתי. או שאיבדתי את הסגנון האישי שלי, או שזה פשוט לא זה, או שאני מרגישה שהידע לא שימושי.

האם אני צריכה להגר לאן שהוא? להחליף את המוח שלי, או לשבת לצייר 10 שעות כל יום?

טוב שלא שאלתי את השאלות האלו לפני חצי שנה. אני בטוחה שהייתי מפסיקה לנסות.

אבל הנה, משמים, ואין לי מספיק מילים כדי להודות על הנס הזה, מצאתי את המורה שמתאימה לי.


חבל שהגעת רק עכשיו, @הגיבן. הייתי צריכה אותך בכל השנים הארוכות האלו.

אבל כמו שכולנו יודעים, כל דבר בחיינו מכוון במדויק. אין אבל ואין חבל. והגיע הזמן שהעולם ידע שיש לה ביד כלים שעובדים!


עכשיו אל תקשיבי.


היא יודעת מה שהיא אומרת. היא עובדת עם אידיאל, כסף הוא רק אמצעי להתקדם ולא מטרה. המטרה שלה היא לתת לעולם. ולכן (ולא רק בגלל זה, כמובן) מה שהיא נותנת הוא הרבה מעבר למה שמורה אחרת יכולה לתת.

אם התחלתי עם זה, אז אני חייבת לומר שעשיתי לה הרבה צרות עד שהתיישבתי ללמוד. והיתה גם הפסקה טוטאלית של ציור למשך חודש, כתוצאה מייאוש ותסכול.

ובכן, היא לא תתחנן שתבואי ללמוד, אלא תסמוך על זה שאכפת לך להתקדם.

אם תבואי על מנת ללמוד, תראי שינוי משמעותי בתוך זמן קצר, משום שהשיעורים מתחילים מהבסיס, וסותמים לך חורים שלא חשבת שהם קיימים. היא גם לא מסתמכת על מה שאת כבר יודעת, ואת תעשי את מה שאת יודעת יותר טוב אחרי ההדרכה שלה.

אני חייבת להבהיר שאין לי אחוזים... אבל יש לי המון תודה והערכה, וידיעה שיש עוד כאלו שצריכות תקווה ועידוד כמוני, וזה המקום לפרסם את זה.

היא הגישה לי את התשובה, בצורה הכי קלה שאפשר.


חפשי את סגנון הלמידה שלך. חפשי את הדרך לזכור באופן אקטיבי כל מה שאת לומדת. נסי לשחזר: איך את לומדת מספר טלפון חדש? מפה? מילה/מושג/חומר חדש?


אני מצאתי את מה שהיה חסר לי. הטכניקה שעובדת עלי היא פרוק לצורות, כמו שפירטתי בפוסט על הרכבים.

אם עד אז עקבתי אחרי המהלך של הקו: זוית, אורך, מיקום על הדף ועוד, היום הכל יותר גלובלי. הכללים שלמדתי וכל הידע הקודם נעשה שימושי אפילו שהלמידה המקורית היתה שונה.

אז מה עכשיו? בשלב זה, אני בודקת מה חסר לי ולומדת מחדש בצורה אפקטיבית. או, במילים אחרות- אני בונה את מאגר הרפרנסים שלי מחדש, בראש.




דוגמא: שתי וריאציות לציור מתוך זיכרון


דוגמא- ציור מדמיון.

כמובן שהדמיון מבוסס על זכרונות. אך בציורים אלו, לא היתה התנסות ספציפית קודמת.



ולסיכום, כי חשוב לי שמה שנאמר כאן יהיה אפקטיבי.


איך לומדים כדי לזכור?

- מתמקדים בנושא אחד בכל פעם

- לומדים מהסתכלות על מציאות (או רפרנסים)

- מקפידים לשחזר אחרי יום, שלושה ימים שבוע...

- משווים מול הרפרנסים ומתקנים

- מתרגלים וממשיכים לתחזק את מה שרכשנו.


בקישורים אלו ניתן לקרוא עוד בהרחבה:

מאמר בנושא מיתוסים הקשורים באיור כאן

מאמר בנושא "למה זה קשה לצייר מתוך דמיון כאן


ולפעמים, תרשו לי גם לשבת על כיסא נוח ולהעתיק מרפרנסים. יכולה להבטיח שלמדתי המון מהתהליך...


נגן חליל. חיקוי ציור וטכניקת שמן של אברהם בלומרט

כאן תוכלו למצוא את המקור.

126 צפיות2תגובות