top of page

מה זה קומיקס ? | נתחיל מהרצועה

מה זה קומיקס?


התשובה על השאלה הזו תהיה מאוד קצרה. קומיקס זה סיפור באיור. ניצול הכוח של הוויזואל כדי להעביר את המסר. יש כמובן קומיקסים שעושים את זה בצורה מעט יותר מוצלחת מאחרים... סקוט מקלאוד מרחיב על כך בספרו להבין קומיקס, פרטים למטה במקורות.


כעת לשאלה האמיתית שלנו. כמה פורמטים שונים יש לקומיקס? המון. ניצני הקומיקס הראשונים התחילו באותה תקופה להופיע במוקדים שונים בעולם, אמצע המאה ה-18. אופי ההתפתחות היה טיפלה שונה ממקום למקום כך שהיום עולם היצירה הזה צבעוני ומגוון.



בראשית היתה קריקטורה

כשהתחיל הקומיקס הוא היה כמעין "ספרונים" עם מטרה לבדר, קומדיה. הם לא היו מיועדים לילדים. (למעשה, אני חושבת שבזמנו ספרות ילדים עוד לא הומצאה בכלל…) אבל המסר היה קצר קולע וישיר.


במהלך המאה ה 19 ידוע לנו שביפן, אירופה ואמריקה התחילו לפרסם "קריקטורות" בעיתונים כדי למשוך קונים. ריבוע אחד המכיל ציור ומלל יחדיו כדי להביע מסר קומי. ייתכן שאלו היו המקרים הראשונים של פרסום סמוי!


The Yellow Kid - 1863 New York Richard Felton Outcault (1863-1928) created Hogan’s Alley


הרצועה


עברו שנים והיא התפתחה לרצועת קומיקס קצרה, סיפורון.


הרצועה היתה אמורה לבדר או להביע אירוניה, על העולם, החברה, המצב הפוליטי. ממש כמו היום.


טורים רבים* עקבו אחרי אותן דמויות, בכל יום, לאורך שנים.


כדי לקבל קצת מושגים - הסדרה הארוכה ביותר בארצות הברית, The Katzenjammer Kids הסתיימה ב2006 אחרי ריצה של 109 שנים.


באופן כללי סגנון הציור מינימלי וקווי, והרבה מהרצועות הופיעו ללא צביעה. בארצות הברית עיתוני יום ראשון עטו על עצמן צבע בעמוד ענק מלא ברצועות צפופות שהעניק כמה שעות שקט להרבה הורים מרוטים.


חשוב לי לציין: הקומיקס לא נוצר עבור ילדים. למעשה בדרך כלל רק קוראים מבוגרים יודעים להעריך במלואם את המסרים הקולעים שנדחסו בין כתבות הספורט והחדשות. אבל ילדים עדיין נהנו לדוש בתוכן של הרצועה והיא היתה החלון הראשון לעולם הקריאה עבור רבים מהם. ההשלכות לתופעה זו יהיו משמעותיות בפרקים הבאים.


תמונה 1. ראו מקורות מטה


מפיק מרגליות


סינדיקט הוא חברה שלוקחת על עצמה לייצג את הציירים/סופרים האלה, להתנגח מול מערכות העיתון הקשוחות, להתרוצץ ברחבי המדינות ולמכור את הרצועה לכמה שיותר עיתונים.


בתחילת המאה ה-20 צצו סינדיקטים רבים בניסיון להפוך את האומנות למסחר. כדי לתחזק את המפעל הכבד הזה הם דרשו מהציירים שלהם למכור להם זכויות ליצירה מסחרית.


מה עשו עם החותמת הזו? מה לא. הם יצרו מכתביות, מפיונים, פוסטרים, מדבקות, תיקים, קלמרים, בובות פרווה ועוד המון חלקי פלסטיק קטנטנים שהעמידו דור תינוקות שלם בסכנת חנק.


הדמויות והיוצרים כיכבו בסרטים, פרסומות ומגזינים. המוצרים משכו קהל רחב של אספנים צעירים, והם בתורם פרסמו את דמויות הקומיקס בהיקף בינלאומי. חלק מהמוצרים האלה עדיין רצים בחנויות שלנו בלי שנדע אפילו מה היצורים הללו מנסים למכור לנו.


Celebrating Snoopy Charles M. Schulz, Peunuts 1950

ביל ווטרסון היה צייר קומיקס שיצר ילדון בעל דמיון חסר שליטה וטיגר מחמד. הוא צייר אותם במשך שנים, אך התפרסם לצערו דווקא בגלל המאבק העיקש שלו בסינדקציה.


הוא ראה את תופעת המיסחור בעין ביקורתית ושאף לרמה נעלה של אמינות אומנותית. הוא מעולם לא מכר את הזכויות לקאלבין & הובס למרות לחצים רבים שהופעלו עליו מטעם העיתונות ומעריציו כאחד.


עד היום הדבר היחיד שניתן לרכוש עם המיתוג של קלבין והובס אלו הספרים בהם אגדו את כל רצועות הקומיקס שלהם.


או, בחפצים שיצרו ללא רשותו בפלגיאט גמור.


Calvin and Hobbes by Bill Watterson 1985

סיפורים רבים וציירים מפורסמים התחילו את דרכם בתעשיית רצועות הקומיקס.


הרצועות עוררו בהם השראה אדירה בתור ילדים. ציירי הרצועות זכו להערצה עצומה בתקופה הזאת. והפ דחפו את דור העתיד לקריירה של יצירה אומנותית מדויקת בקצב יומיומי מסחרר.


עד היום עלונים בכל העולם מפרסמים טורים כאלו עם מסרים קצרים וקולעים. והם עדיין מנסים למכור לנו מוצרים 😁



בתחילת המאה ה-20 צעד חשוב נוסף קידם את הקומיקס למה שיש לנו היום.


בתי דפוס קלטו שאם יאגדו את דפי העיתון לפורמט של חוברת וימכרו את הרצועות שוב כמוצר מחודש הם יכולים להרוויח עוד יותר כסף. מי היה מאמין.


דוכני העיתונים התמלאו חוברות קומיקס זולות והמוצר צבר פופולאריות מסחררת. מהר מאוד יוצרים הבינו שהפורמט החדש מאפשר לספר עלילות ארוכות יותר מארבעה פאנלים ועל כך נדבר בפעם הבאה.



כדאי לקבל השראה


הרצועה היתה ממלכתו האישית של היוצר. היתה לו שליטה כמעט מלאה על התוכן, כל עוד הסינדיקט צפה בו את הפוטנציאל למשוך קונים.


האמן אכן היה היוצר במלוא מובן המילה, הכותב והצייר, לעיתים גם הצבע.


כל זה התאפשר דווקא בגלל מינימליזם, העיקרון שמאפיין את אומנות הרצועה. כל פרט מיותר היה מפריע למסר לעבור, כל מילה מחושבת, מרוכזת, כמה פשוט ככה חזק.


אֶמור כמה שיותר במה שפחות.

כל אחד היה יכול להיות צייר רצועות כל עוד היה לו מה לומר. הרעיון והכתיבה היו הרבה יותר חשובים מכישורי ציור ורינדור ואנחנו רואים כאן היווצרות של שלושה יסודות חשובים:

  • מינימליזם. קו נקי וציור האלמנטים החיוניים בלבד.

  • העיקר הוא המסר ולכן הטקסט בדרך כלל משחק תפקיד ראשי.

  • מסר ישיר וקולע.

היסודות האלה ידריכו את התפתחות הקומיקס באירופה ובארה"ב במשך הדורות הבאים וגם על כך - בפרק הבא.

ייתכן ששמתם לב, לאחרונה יש לי אובססיה קטנה לקומיקס. בסדרה הזאת אנחנו נדבר על כמה מענפי היצירה שהתפתחו במדיום הזה. בגלל חשיבותו ההיסטורית בחרתי אמנם להתחיל באחת הפורמטים היותר משעממים, אבל אל דאגה - נגיע לבשר בחודשים הקרובים, אז תשייפו את הסכינים שלכם 😈 בפוסט הבא נדבר על פיתיון לתמימים ועל הרבה מאוד סופרמנים.

*חשוב לי לציין שבכל קטגוריה דברי מתייחסים תמיד לרוב השוק מבחינה יחסית ותמיד יש הרבה יוצאי דופן, במיוחד בעידן התקשורת של היום שמאפשר להשפעות לדלג מיבשת ליבשת. אשכרה פתחתי תזאורוס כדי לאסוף מילים נרדפות ל"רוב" ונמאס לי כבר מהמילה הזו. אז, כוכבית.


>> מה זה קומיקס 1 - הרצועה


 

עריכה לשונית

אוריאל לוף


מקורות

Comics and Sequential Art, Will Eizner להבין קומיקס, סקוט מקקלאוד

The Calvin and Hobbes Tenth Century Anniversary Book by Bill Watterson

Manga: Sixty Years of Japanese Comics by Paul Gravett

A Drifting Life by Yoshihiro Tatsumi, translation Taro Nettleton


Stripped 2014 documentary by Frederick Schroeder, Dave Kellett


מקורות תמונה 1. מימין לשמאל





1,079 צפיות8 תגובות

פוסטים קשורים

bottom of page