top of page

כתיבה הומוריסטית ומה שמתחתיה:)

מש...מש...משנכנס אדרררר, מרבים...מרבים...מרבים בבדיחות-היי!


טוב אולי לא בבדיחות, אבל בכתיבה הומוריסטית לכל הפחות-זה בוודאי כן.

ובכן, בלי השתהות נוספת- הבה נתחיל!


בעיקרון, יכולתי לשפוך בפוסט הזה טיפים וגישות שונות לכתיבת קומדיה, כאלה יש בשפע. אבל לא בזה אחנו עומדים לעסוק. כי היום, אני רוצה לקחת אתכם הרבה מעבר, היישר לשורשה של הכתיבה הקומית.

בסוף הפוסט הזה אני מקווה שתצליחו להבין קצת יותר אודות הנושא שנקרא 'קומדיה' ולגלות מה הדרך שלכם לכתוב אותה. אז- להדק אפודי בטיחות ולשלוף שנורקל, כי אנחנו עומדים לצלוללל לתוך הטקסט!


בואו נתחיל עם ידידתי משכבר הימים- הנחת יסוד:


קומדיה היא מוחלטת. אם הקהל צוחק- זה מצחיק. אבל- אין חוקים לגבי מה מצחיק ומה לא. הומור זה דבר סובייקטיבי. מישהו אחד יכול לצחוק מאד ממשהו שחברו לא מגלה כמשעשע במיוחד, וזה בסדר. בסופו של יום לכולנו יש בחירה האם לחשוף את שינינו בפני המספר אם לאו.



הנחת היסוד השנייה:


קומדיה לא מסתכמת רק ביכולת שלנו לכתוב שורות שנונות מתובלות בתחכום ותיאורי עוגה לפרצוף, אלא בהבנה והידע שלנו לגבי פתיחת פערים קומיים.


אל דאגה, אני עומדת להסביר בדיוק מה הפרוש של שלושת המילים האחרונות.


פינת הדוגמאות:


לשם הדוגמא אקח בדיחה חמודה שראיתי בעלון 'הידברות':



לא יודעת מה איתכם, לי זה העלה חיוך. בסך הכללי מספר מילים נחמדות שמבטאות את המסר: "אין כמו להתפרקד במיטה."


רגע, רגע, רגע. זה באמת מה שקרה כאן? שמונה מילים הפכו את המשפט למצחיק? אני רוצה להבין- מה גרם לזה להיות ככה?


בפועל, תהליך העיבוד של הבדיחה לא לוקח יותר מכמה רגעים. אם כך בואו נאט את הקצב ל-'סלואו מושיין' ונבדוק טוב טוב למה ביצעתי מתיחות לשרירי הלחיים:


בתחילת הבדיחה מובא משפט שנשמע כאילו נלקח מקובץ קטעי השראה: "לעולם אל תותרו על החלומות שלכם." היוצר ביסס אצל הקוראים ציפייה מסוימת לגבי ההמשך, ואנחנו כקהל נופלים ישר לתבנית הידועה לנו ובונים את הסיום: "כל עוד אתם חולמים זה אפשרי! עבדו קשה למען המטרות שלכם!"


אממה? לא זה הנושא. עכשיו הכותב לוקח את הציפיה שלכם, משתעשע בה באצבעותיו ו...הופך אותה על פיה. הוא חושב: "מה המשפט הזה בא לומר? צאו ותגשימו חלומות! אז, בוא נגיד את ההפך מזה- עזבו הכל ותמשיכו לישון..."



שמתם לב למה שקרה כאן? הכותב גרם לנו לבנות ציפייה ואז יצר פער בינה לבין התוצאה הסופית- הפאנץ'. זו המשמעות של פתיחת פערים קומיים. ובקומדיה- זה עיקרון חשוב. ככל שהפער הקומי יותר גדול, ככה הקטע יותר יצחיק את הקהל.



תחשבו לרגע- למה אנחנו צוחקים פחות מבדיחות שאנחנו כבר מכירים? כי אנחנו סוגרים מראש את הפער בכוחות עצמנו. אם אני אשמיע לכם שוב את הבדיחה הזו, סביר להניח שהעוצמה שלה תפחת. הכח של אלמנט ההפתעה קטן וכך גם הבדיחה. לא פלא שמקנאים בזכותו של אדם שכחן, הוא כל הזמן שומע בדיחות חדשות.



עכשיו על בסיס העיקרון הזה, אתם יכולים לבנות את הפאנץ' מהרבה כיוונים. למשל יש כאלו שיוצרים בדיחות חדשות על בסיס אלו השחוקות. מכירים את הפתיח המוכר: "ערבי, אנגלי ויהודי עלו למטוס. הדייל שאל אותם..." ומפה ההמשך זורם לכיוון שדי חוזר על עצמו. אני זוכרת שפעם ראיתי המשך בסגנון הזה: "ערבי, אנגלי ויהודי עלו למטוס. הדייל שאל אותם:



עוד הסבר העמקה קטן- מכירים את זה שכולם נשפכים מבדיחה בלתי מצחיקה בעליל? מרוב שהפאנץ' לא עבד, אף אחד לא ציפה שזה יהיה כל כך גרוע וכך הפער נפתח מכיוון שונה לגמרי.



עכשיו, אחרי שאתם מבינים את הבסיס, נוכל לבחון מספר בכדי דרכים ליצור את הפער ולהנחית אתנחתא קומית מתוקה לטקסט שלכם.



מחכים לטריקים העסיסיים, הא? אין בעיה-אני על זה.


צעד אפס- התבוננות. קחו בדיחה שהצחיקה אתכם, ותנתחו אותה על פי מה שלמדנו. מה הציפיה שהתבססה לכם? איך היוצר פתח את הפער? עד כמה הוא היה רחוק ממה שציפיתם?



צעד ראשון- רעיון. לאחר שתצפו ותלמדו מה הדרך שלכם ושל אחרים לצחוק, הגיע הזמן לעבור לשלב הביצוע. קחו רעיון, וגלו מה אתם רוצים לומר. אחר כך תגלו- "מה ההפך מזה?" ותפתחו את הפער.