חיפוש

הרמה [למה אני שונאת קומיקס 04]

עודכן ב: אפר 13

כתבו: הגיבן ופיציקטו


הגיבן: הייתי בחנות הספרים (הרבה לפני ההסגר) וראיתי ספר קומיקס שהרגיז אותי מאוד. בואי נגיד, לא התרשמתי. וזה בסדר. כולם חייבים להתחיל מאיפשהו נכון? הבעיה, נתקלתי גם בדיבור של היוצרים והם די התלהבו מעצמם והציגו את הספר כבשורה הבאה לציבור החרדי. ונקטו בכל מיני מונחים "מקצועיים" מעולם הקומיקס - מושגים שלא היו ולא נבראו, או לפחות עוותו עד בלי היכר. בואי נגיד, סופרמן בהחלט הוזכר שם היכנשהו, על ידי מישהו שבבירור לא הכיר ולא ראה מספיק כדי להביע דעה.


אני חושבת שזה נחמד שמישהם ממש מאמינים בעצמם ונהדר שהם חושבים שהיצירה שלהם מוצלחת, זה אפילו בריא. אבל מידת מה של מציאותיות, הייתי קוראת לזה צניעות, היתה מועילה ליוצרים האלה להתקדם קצת. אולי אין להם עניין להתקדם. אני לא יודעת. אבל כשאנשים מתלוננים על הרמה של הקומיקס בשוק שלנו ואתה מעניק ברוב טובך את הקומיקס שלך כהוכחה שזה לא נכון, כשאנחנו כבר ראינו דבר או שניים… זה פשוט מעורר רחמים.


פיציקטו: אני יכולה לשער שיש מחסור במושגים.

הגיבן: את חושבת שזה מה שמוביל את אופן המחשבה של היוצרים האלה? חוסר מושגים?


פיציקטו: לא יודעת מי זה היוצרים האלה, וסביר להניח שגם לי חסרים מושגים. אבל יתכן שהם מדדו את עצמם ביחס למה שיש אצלנו ולא מעבר לזה.

הגיבן: יש לנו אלי וגולד וגדי פולק אם יורשה לי לשלוף את מה שצץ לי בראש בזה הרגע. אז זה לא תרוץ שמתקבל על דעתי. יש גם את רות בייפוס, אני עוד זוכרת ספרי הקומיקס מהתקופה ההיא… חבל שהזיכרון שלי לא מספיק ארוך, שחנויות הספרים לא מספיק גדולים בשביל להכיל את כל מה שהיה פעם וטוב. שישמרו לפחות על מינימום של רמה, ושאיפה לספק את המיטב מעצמם עבור ציבור שראוי לזה.


פיציקטו: את אומרת שיש מספיק דברים טובים, וזה נראה שמתעלמים מהם או חושבים בטעות שהם מספיק/יותר טובים?

הגיבן: תראי - אחרי שהיוצרים אמרו את מה שאמרו ניסיתי להעריך את הספר. באמת! אבל לא יכולתי שלא להזדעק מחוסר המיומנות שמציצה לעברי מכל פאנל וכל בלון טקסט. זה אב טיפוס למה שקורה באחוז גדול מהשוק שלנו ואני לא מצליחה להבין את הגורם.


פיציקטו: הציורים היו כאלו גרועים?

הגיבן: זה לא רק הציורים. זה הסיפור. הכתיבה. הלשון. המחסור המטופש בהשקעה! כל סימני הקריאה האלה!!!! מישהו בכלל טורח לחשוב על העם האינטליגנטי אליו שולחים את התת רמה הזה? מישהו חשב בכלל לאורך כל תקופת הייצור של הספר הזה? מה בדיוק עבר להם בראש?


פיציקטו: זלזול באינטלגנציה. אני חושבת…. למה צריך להשוות למשהו בכלל?

הגיבן: תיאורטית, נניח שהיה לי קומיקס ומשום מה גם הייתי תחת האשליה שהוא לא חובבני, עדיין הייתי חייבת להיות פוץ כדי להעיז להכניס אותו לדיון על האיכות בשוק.


פיציקטו: האם אין לאדם ביקורת עצמית בסיסית?

הגיבן: אני חושבת שכל צייר טוב שאי פעם נתקלתי בו - בטוח ש"יש לו עוד המון מה להשתפר, הלוואי שהיצירה שלו היתה חלקיק האחוז ממה שהוא ייחל שהיא תהיה"…. לא צריך להעמיק חקר יותר מרמברנדט. שולייתו היה צריך לשלות (חה) אלפי ציורים שלו מהזבל. אולי זו פשוט נטייה של ציירים גרועים. להתלהב מעצמם. קיש קיש קריא. או, כמו שמרים יעל אומרת, "ברגע שיש לך הרבה ידע יש לך גם את הידע כמה ידע אתה חסר… לכן החכמים נחיתיים וחושבים שהם לא יודעים כלום."


פיציקטו: אני חושבת שלא לוקחים ברצינות את עולם הילדים. זו תחושה אישית שלי, ובכל מיני תחומים שקשורים לילדים, שזה עצוב. הם אנשים קטנים!

הגיבן: אוה!


פיציקטו: אז כותבים כאילו הם תינוקות או לא יודעת מה, וזה מה שאמרתי קודם. הם יכולים לקלוט מושגים חדשים טוב מאד. אל תשתמשו בשפה עילגת כי אתם לא מעריכים את היכולת שלהם מספיק! זה נושא שבוער לי. כל ה(לא) יחס לילדים. בכל אופן, אצלנו קומיקסים שייכים לילדים בינתיים אפילו שגם נוער ומבוגרים קוראים אותם.

הגיבן: צודקת.


פיציקטו: חוץ מגדי פולק, מי עוד נותן קומיקס למבוגרים?

הגיבן: גדי פולק גם מכבד ילדים, ובגלל שהוא מכבד אותם מבוגרים מכבדים אותו.


פיציקטו: כי הוא מכבד את עצמו.

הגיבן: אה!


אוקי אז רגע אחד. מי אמר? מי אמר שיהודי חרדי לא יכול לעסוק באמנות למען האמנות? למה זו אקסיומה לפיה אנחנו חיים?


פיציקטו: זה אילוץ לדעתי. לא יודעת אם זו מוסכמה. גדי פולק אמר, בטח את יודעת את זה שהוא משקיע כמה זמן שצריך, בלי להסתכל על השעון ובלי לחשב רווח. זו אמנות! כמה עוד עובדים ככה?

הגיבן: גדי פולק, יוני גרשטיין וג'קי ירחי יוצאי דופן בגלל החינוך האירופאי שלהם. אני חושבת שמסתכלים עליהם בסלחנות, המסכן נולד ברוסיה ועמל תחת ההנחה ה"שגויה" שראוי להשקיע באומנות. אני לעומת זאת, אני עקרת בית/אמור ללמוד תורה. זו רק פרנסה עבורי והשתדלות לכן עושה מעט ממעט. יצא ידי חובתו….


פיציקטו: ייתכן ואנשים חושבים שהכישרון שלהם הביא אותם למקום הזה? ואולי באופן כללי ציבור הציירים בארץ לא לוקח ברצינות את המקצוע. או שזו מידי הכללה?

הגיבן: את מכירה אותי, אני לא מאמינה בכישרון. גדי פולק אומר בספרו על ציירים וציורים ש-טוב, אני לא מוצאת את זה אבל אני בטוחה שהוא אמר איפשהו שאומנות זה 5% כישרון 95% השקעה. אבל אני כן חושבת שהם מכבדים את המקצוע, את הקהל, וכמו שאמרת - את עצמם. שתינו מסכימות על כך שצריך לגדול כל הזמן למרות הרקעים המגוונים שלנו. ואני חושבת שאמנות זו בחירה של פרנסה שאינה רק הכסף. מי שמעז לקבוע על עצמו שהוא רוצה להיות סופר או צייר חייב להבין שיש לו שליחות, הרבה יותר רחבה מההשתדלות הרגילה. כאן כבר לא מדובר במקצוע שנוח לו, שמתאים לו, שזורם לו, כדי למלא את חובתו כלפי ביתו. זו אחריות כבדה על ציבור שלם שהולך לצרוך את היצירה שלו.


פיציקטו: מסכימה.

הגיבן: יש דרכים אחרות להרוויח כסף, והרבה יותר גם.


פיציקטו: כן:(

הגיבן: מה עם הפרצוף?


פיציקטו: בסופו של דבר, אמנות היא לא ממש רווחית.

הגיבן: נו נו. נקבע לו בראש השנה בין כה וכה. אילו אמנות היתה רווחית זה היה סותר את כל התאזה שלי. הרי כשאדם בוחר לעבוד באומנות זה מעבר למחשבה על רווח כספי.


פיציקטו: אין ספק שמה שנגזר נגזר. אבל כמה אנשים באמת עובדים במה שהם אוהבים/מרגישים שהם ממשים את עצמם?

הגיבן: אם אנשים עובדים במה שהם אוהבים, בתחום שיש להם משיכה טבעית אליה הרי שיש לזה ערך מוסף שעולה בשוויו ממשכורת גבוהה שהיו יכולים לקבל במקום אחר. ואם הם לא אוהבים את התחום ודווקא כן רוצים את ההשתדלות שלהם לפרנסה - הם מוזמנים לחפש את זה במקום אחר. ציור זה לא קל וזה לא לאנשים שלא אוהבים את זה מספיק כדי להשקיע.

פיציקטו: אוקי. ובכל אופן אלו שבוחרים להמשיך לצייר למרות כל זה. מה הם צריכים לשנות בתפיסה?

הגיבן: להתעורר. יש בידינו כוח עצום. איכות זה דבר שמרומם את הקורא ואם טקטס גרוע אינו מעודד צמיחה, קל וחומר תמונה גרועה. לספרות וויזואלית יש כוח חזק פי כמה מהמילה הכתובה וזה לא רק בזבוז משווע של משאבים יקרים, יקרים! זו גם החמצה של ההזדמנות הזו להשפיע, ואנחנו מאבדים את הילדים שלנו. (אם הייתי עומדת בפני ההיצע שיועד עבורם היום - גם אני לא הייתי קוראת!)


פיציקטו: את יודעת מה, יש עוד עוד עניין. עד לא מזמן חשבתי, שאם יש לי כשרון במינון מסוים, אני יכולה להגיע לרמה מסויימת של ציור. והמסקנה העצובה הזאת הגיעה מהלימודים הכושלים שעברתי. היום אני יודעת שהתפיסה הזאת שגויה אבל אני בטוחה שהמון עדיין חושבים ככה. ואומרים- זה מה שאני יכול/ה לתת. יש כל מיני רמות בעולם ומסתבר שאני לא יכולה להגיע ליותר מזה! אני במקסימום של עצמי.

הגיבן: את. גאון.


פיציקטו: בודאי

הגיבן: הם חושבים שמדי קשה להשתפר. שזה מעבר למה שהם מוכנים להשקיע. אז זה למעשה הגורם, הידע שחסר. צריך לגלות לכולם ששיפור בציור לא אמור להיות מעורר סבל ולא שווה עשרות אלפי שעות של טחינת מים. זו התשובה למעשה. להנגיש את הידע ….קל לדבר, אני מניחה. אז הלך עלינו?



אחרית דבר:

בזמן שציירתי את הכריכה לפוסט הזה התקשיתי מאוד. כל קו יצא עקום, כל דבר שחשבתי שאני יודעת כבר, כל הכישורים שהייתי בטוחה שכבר רכשתי נעלמו. המחשבה הזו שרצה לי בראש: "מי את שתדברי? מי?" לא שחררה אותי. עם המון ורק עם סיעתא דישמיא בסופו של דבר הצייר הצעיר יצא מתוק והכל בא על מקומות בשלום. אז אני רוצה להזכיר לכולם שזכותנו להתחיל במקום כלשהו, גם אם הוא נדמה לנו, או למישהו אחר (-הגיבן) עלוב. אתם יודעים מה מתחיל בצעד קטן, נכון? ואם עזרה משמים כולנו יכולים להצליח גם בלי "מושגים". אנחנו צריכים המון ביטחון עצמי כדי להעיז להציג את היצירות שלנו לעולם והדבר האחרון שאנחנו צריכים זה מישהו שירמוז לנו שאנחנו לא מספיק טובים. המסר שלי הוא פשוט שעלינו לשאוף להשקיע ולתת את הלב שלנו לצרכנים הקטנים שלנו, כי מגיע להם. ואני ממש מוכרחה להגיד לכולם, שאפילו קרציה ביקורתית כמו הגיבן מעריכה מאוד יוצרים מתחילים ואוספת את הספרים שלהם כדי להביע תמיכה. כשאני רואה שבספר הבא הם לא משתפרים, ואני נותנת להם הזדמנות שלישית ורביעית. וכשאני רואה שהם רק נסוגים מספר לספר, אז אני מפנה את גב הספר שרכשתי כלפי הקיר. כדי שאף אחד לא יוכל לראות את האכזבה שלי מהספר שרכשתי באמונה.


אז מה אומרים? יש לנו תקוה?


#למה_אני_שונאת_קומיקס



126 צפיות5תגובות

עזרה

 

תנאי שימוש

הוראות הפעלה

פניות

סיפורים

 

בקרוב!

ראנדום

 

ארי

WebNoir

Magic Pen

סרטונים

 

ספידפיינטים

הדרכות