top of page

מה זה קומיקס 3 - ארה"ב ומשבר התמימות

"פשע לא ינצח."

- ד"ר פרדריק וורטהם. פיתוי התמימים 1954

ובכן, חזרנו לסדרה האינסופית שלנו על קומיקס, ובו אנחנו בודקים מה זה בכלל קומיקס, ואיך קומיקס התפתח במקומות שונים בעולם. כרגע אנחנו בנחיתה ארוכה בארה"ב. אז איפה השארנו אותם?

הקומיקס האמריקאי עבד, והצליח, והתפרסם גם בארצות אחרות, ואפילו התחילו לנסות לשפר את ההגשה ואת הבימוי. אבל אז הגיעו שנות ה-'50, והכל השתנה.


תורגם מתוך Choke Gasp: 25 years of EC Comics

הידעת? קומיקס הוא הרוע בהתגלמותו

עד עכשיו הורים היו בטוחים שהקומיקס הוא תולדה של הרצועה, כלומר חיות מצחיקות של דיסני ובידור אירוני שאולי מיועד למבוגרים, אבל אין מן הנמנע שילדים יהנו גם.

Walt Disney's Comics and Stories by Carl Barks published by Dell COmics

מתחת לאף של רשויות החינוך בע"מ, התפתח מדיום שלם בלא פיקוח. זה התחיל בצורה תמימה למדי. מקס גיינס*, הוגה הרעיון לחוברות קומיקס, מכר את חלקו במה שעתיד להיות די.סי קומיקס, ופתח חברה בשם "קומיקס חינוכי" - EC Comics. כמו שאתם מתארים לעצמכם, החברה לא היתה מאוד מצליחה... זה היה אי אז ב1944.

כבר אז הקומיקס התחיל לתפוס את תשומת ליבם של מחנכים ואנשי דת שהודאגו ממה שהם ראו כנטישה של הפרוזה המסורתית והנאמנה.


המו"ל לב גליסון פרסם קומיקס עם הכותרת "פשע לא משתלם", כמובן - כאשר המילה "פשע" היא שזועקת מהכריכה, והוא יצר תחרות אימתנית של קומיקס פשע ואימה. המו"ל הזה לא שרד את עידן הכסף ותכף נדבר על הסיבה, (ובאופן אירוני, לאחר הקריסה, הצייר של הסדרה הורשע ברצח ונידון לשלוש שנות מאסר, אבל זה לגמרי לא קשור. מקרי לחלוטין. באמת)

Crime Does Not Pay #42 (1945) Lev Gleason. Cover art by Charles Biro

כוויליאם גיינס* - ירש את החברה EC Comics מאביו, הוא מיהר לשנות את המיתוג ל"קומיקס מבדר" והמשיך את הטרנד של קומיקס שוקיסטי עם ציירים/סופרים מהפכנים שדחקו את הרמה של השוק כלפי מעלה.


יוצרים כמו הארווי קרצמן*, אל פלדשטיין*, ג'ו קוברט*, ועוד רבים שעבדו איתו, התחילו שם קריירה מצליחה, והקומיקס התפתח למדיום של סיפורים שיכל לבטא דרמה, רגש ודמיון בוגרים, ברמה שמתחרה בכל מדיום אחר. שוק הקומיקס גלגל מיליוני דולרים והרבה עיניים הופנו לעברו.


הקומיקסים של EC היו בג'אנר מדע בדיוני, פנטזיה, וגם אימה ופשע - בגדול -צ'יזבטים מצוירים, והם הכילו תוכן שהרבה הורים היו מחשיבים כבלתי מתאימים לילדים.

The Vault of Horror #15 published by EC comics 1954. Cover art by Johnny Craig


היוצרים אמנם טענו שהקומיקסים האלה מיועדים לקהל מבוגר שמאס בגיבורים הפטריוטים של ימי המלחמה, אבל לא נעשה כל ניסיון למנוע את השיווק שלהם לילדים.


חוברות קומיקס היו נגישות בכל קיוסק, עלו פחות מהמחיר של קנדי-בר שוקולד ממולא בוטנים וקרמל מלוח. הן היו צבעוניות. לא היה שום ציון על הכריכה אודות הגיל המיועד, ושום פיקוח על התוכן - שלא לדבר על הפרסומות שבפנים - שמכרו הכל החל מכדורי דיאטה שלגמרי יהפכו אותך לסופרמן אבל על אמת הפעם ועד לנשק קר.


Weird Science Fantasy #28 published by EC Comics1955

הפסיכולוג פרדריק וורטהם* פעל לטובת מיעוטים ומחוסרי יכולת בדרכים רבות (ביניהם הקמת קליניקה בהתנדבות בהרלם). אבל אם נחזור לעניינינו - הוא גם התחיל לפרסם את דעותיו נגד הקומיקס על גבי פורומים רבים, החל מ-1948 תחת הכותרת הסנסנציונית: זוועה בגן.


ספרנים שכבר חיפשו סיבה לשנוא קומיקס - התלהבו לצטט את הדוקטור שעבר למחנה שלהם. כעבור ארבע שנים וורטהם פרסם את ספרו פיתוי התמימים תוך שכנוע פנימי עמוק שהקומיקס - עם ציוריו הפרוצים, אלימים וגזענים - תורם להדרדרות הנוער האמריקאי.


קשה לקרוא את הספר בלי להירתע מהזדון שטמון במדיום. כל פרק מלא באנקדוטות מבהילות על ילדים צעירים שעושים ואומרים דברים מזעזעים, ואיכשהו, תמיד יש חוברת קומיקס תואמת במרחק הושטת יד.


מכתבים נשלחו אל ד"ר וורטהם מעשרות ילדים שביקשו להגן על הספרים שלהם, והם הצביעו על העובדה שתכנים אלימים ניתנים להם על מגש של כסף בשם "ההשכלה". קלאסיקות כמו מידאה שרצחה את ילדיה, והסוחר היהודי מווניץ שביקש פחות או יותר לאכול את המתחרה שלו. שלא לדבר על מאות סיפורי "פאלפ פיקשן" וכריכות רכות שנערים הסתירו מתחת למזרנים שלהם בלי שיהיה פוצה פה. אבל כל עוד זה פרוזה זה בסדר, נכון?


Seduction of the Innocence by Dr Fredrick Wortham 1954
Seduction of the Innocence by Dr Fredrick Wortham 1954

הספר פיתוי התמימים גדוש באמונות אישיות, שמועות מרתקות, ומסקנות בומבסטיות. פחות במחקר מהימן, או תיעוד עקבי, או מסקנות הגיוניות. זה לא מה שבאמת מעניין אנשים, אחרי הכל. כולם ציטטו את הפסיכולוג המוסמך, ואיש לא יטרח לבדוק את (חוסר) המחקר שלו עד שיעברו שנים רבות, אך הכדור כבר נורה...