אם קראתם את החלק הראשון, אתם כבר יודעים שכדי שסצנה תקרא סצנה עליה להכיל קונפליקט ולשנות ערך אחד לפחות בחיי הדמות. אתם יודעים גם מה היא נקודת מפנה ולמה היא תנאי הכרחי ליצירת כל סצנה מוצלחת.
אבל איך מחברים את כל אלה יחד בפועל? כיצד משלבים בסצנה קונפליקטים שונים סביב נקודת המפנה הזו? על כל זה ועוד במדריך שלפניכם.
1. הגדירו מטרה
לדמות שלכם יש תשוקה ראשית, אחריה היא רודפת לכל אורך העלילה. בסצינה, היא מציבה לעצמה מטרה משנית. היא בטוחה שהדבר הזה יסייע לה להשיג את מטרתה.
המטרה יכולה להיות משהו ברור ומובן, כמו שראינו בדמות האמא מהפוסט הקודם, להגיע לראיון בזמן. אך היא גם יכולה להיות משהו נסתר יותר, כמו הבחורה הווכחנית שרוצה, נגיד, לפתור את עצמה מאחריות ולכן היא משכנעת את חברתה שהפעולה שהיא צריכה לעשות אינה נחוצה כל כך.
2. צרו קונפליקט חיצוני
הדמות שלכם נתקלת במכשול להשגת מטרתה. ישנם כמה סוגי קונפליקטים. אציג כאן את העיקריים והחשובים שבהם:
הקונפליקט החיצוני הוא כל מה שעומד בין הדמות למכשול החיצוני שלה. הדמות והמכשול פועלים ומגיבים אחד לשני לאורך הסצנה.
בפרולוג של מהללאל של מ. קינן, מוצגת לנו מטרת הסצנה של מהללאל והקונפליקט החיצוני שלו, כלומר המכשול שעומד בינו לבין מטרתו.
מהללאל שומע את אבא הגדול מספר לגאלן על כוונתו לקבור את סבתא בחלקת העניים, ומבטא במחשבתו את הרצון להעניק לסבתא את המקום הטוב ביותר בבית הקברות.
ממשיכים לבנות את הסצינה במתכונת של פעולה-תגובה:
רצוי שהפעולות והתגובות יקצינו ככל שהסצנה מתקדמת. אם בהתחלה מהללאל מציית לדבר פשוט יחסית, בהמשך הוא מציית לדבר קשה יותר.
3. הוסיפו קונפליקט הפנימי.
הקונפליקט הפנימי מתרחש עמוק בפנים. המחשבות, הדחפים והרגשות של הדמות נאבקים ברובד נסתר. כאן הפעולות והתגובות קשים וכואבים לא פחות, ואפילו יותר, מהקונפליקט ברובד החיצוני. שני קולות מנהלים את הקונפליקט הפנימי. הקול הראשון מייצג את הרצון או האמונה של הדמות. הקול השני מייצג את כל המניעים וההתנגדות לכך, כמו פחד, רצונות, או אמונות סותרות.
כל קול מציג את הטיעונים שלו בוויכוח פנימי סוער.
בואו נבין את זה טוב יותר.
נבנה יחד את הויכוח הפנימי בסצנה של האמא שמתכוננת לראיון. בקונפליקט החיצוני האמא עושה הכל כדי להגיע בזמן לראיון ולזכות במשרה הנחשקת. אך במסתרים מתקיים דיון כואב וזה יראה בערך כך:
וכך זה ימשך עוד ועוד.
אבל ברור לכולנו שלא אכתוב את כל הויכוח הזה במפורש, נכון? אנחנו לא נמצא את הויכוח בטקסט עצמו. הדמות לא מדברת אותו, ואפילו לא חושבת אותו בגלוי. הוא מתרחש בתת המודע שלה.
איך מבטאים את זה בסצנה? כאן מתחילה העבודה הקשה. אנחנו לא צריכים לספר בעלילה החיצונית אלא להציג. האירועים צריכים להמחיז את הטענות של הקונפליקט הפנימי.
האמא מכינה לילדיה כריכים. היא מנסה לשים לכל אחד את מה שהוא אוהב, למרות הלחץ בו היא נתונה. מבחר הממרחים מצומצם ביותר, והיא נאנחת כי נגמרו הביצים. ברובד החיצוני מתחילה פעולה של התארגנות. היא מציגה את טענה מספר אחד בקונפליקט הפנימי – טוב שאצא לעבוד כי זה ישפר את המצב הכלכלי.
לפתע פורצים לחדר שני הבנים. הם רודפים אחד אחרי השני ומפילים את הכריכיםעל הריצפה. הבת הגדולה נכנסת אחריהם ומשדלת אותם להתחיל להתלבש כדי שלא יפסידו את ההסעה, ללא הועיל. ברובד החיצוני חוזרת התגובה של הילדים. היא מבטאת את הטענה השנייה בקונפליקט הפנימי – הילדים לא יסתדרו בלעדי.
חשוב לציין שהפעולה והתגובה בקונפליקט הפנימי לא חייבים להתבטא דווקא באירועי הסצנה. הם יכולים גם להיחשף במחשבותיה של הדמות.
האמא חושבת: איך הילדים של שושנה כל כך מטופטפים למרות שהיא עובדת במשרה מלאה? זהו ביטוי של המניע השני של הקול הראשון - טוב שאצא לעבוד כי הילדים ילמדו להיות אחראים.
מה הרווחנו מהצגת הקונפליקט הפנימי בתוך אירועי הסצינה? ראשית, הסצנה מעוררת עניין, מגוונת ויצירתית יותר. שנית, הקוראים מרגישים את מה שהדמות מרגישה בלי שיספרו להם על כך במפורש.
יצרנו הזדהות. ריתקנו את הקוראים. החדרנו בסצינה משמעות.
4. הציגו את התוצאה
זוכרים את נקודת המפנה שדיברנו עליה בפוסט הקודם? הנה היא כאן.
הדמות משיגה תוצאה לפעולות שלה והתוצאה הזאת בדרך כלל הרת אסון. הדמות לא השיגה את המטרה המיועדת, או שהיא השיגה רק חלק ממנה. ייתכן גם שהיא השיגה את מטרתה, אך מבינה ששגתה לחלוטין כשבחרה במטרה כזאת.
לדוגמה, מהללאל מבוזה לעיני כל מבלי שהשיג את הכסף שהובטח לו.
5. הראו את תגובת הדמות לתוצאה.
שימו לב שכעת אנו מראים את התגובה החיצונית של הדמות, אך בזה לא מסתיים העניין -
6. הציגו את הדילמה של הדמות
הדמות מגיבה גם ברובד הפנימי.
לאחר שהדמות השיגה תוצאה שונה ממה שקיוותה, היא מנסה להבין כיצד להתגבר על הסיבוכים החדשים ועדיין להצליח להתקדם לעבר מטרת העלילה העיקרית שלה.
את הדילמה מציגים בעלילה ולא כותבים אותה במפורש, בדיוק כפי שעשינו בקונפליקט הפנימי.
במהללאל, אנחנו רואים את מהללאל מתווכח עם אבא הגדול. הוא חושב: אולי בכל זאת אצליח לשכנע את אבא הגדול שיש לי את היכולת להשיג את הכסף? הוא שואל את עצמו, האם יש טעם בסופו של דבר לנקוט יוזמות עצמאיות?
7. תנו לדמות להחליט
הדמות משנה כיוון כדי להתמודד עם הסיבוכים החדשים ולהתקדם לעבר מטרת העלילה העיקרית, בתקווה שהדרך החדשה תהיה יעילה יותר.
ההחלטה הזאת בדרך כלל נמצאת בסאבטקסט. היא אפילו לא מוצגת בעלילה, אבל הקוראים מבינים אותה מתוך ההקשר של העלילה כולה.
את ההחלטה שהדמות מקבלת בסוף הסצנה, אנו הופכים למטרת הסצנה הבאה.
לדוגמה: בסוף הסצנה, מהללאל מחליט שיוזמות עצמאיות זה דבר מסוכן וחסר טעם. בסצנה הבאה מטרתו משתנית. כל רצונו הוא לציית לאבא הגדול בלי להפעיל מחשבה עצמאית. (אחר כך, כזכור, חברו אליהו מוכיח אותו על כך).
אם תתבוננו בסצנה שהרגע יצרתם תיווכחו שהדמות עברה שינוי פנימי. כשהשינוי הזה חובר לשרשרת הסצנות הבאות הם יוצרים יחד את קשת השינוי של הדמות (שאולי נרחיב עליה בפעם אחרת).
עכשיו, כשאנחנו יודעים איך לבנות סצנה בודדת, אנחנו יכולים לבנות את העלילה כולה באותה צורה.
עלילה היא מעין סצנה אחת גדולה. גם כל מערכה היא בעצם סצנה. וגם כל סיקוונס. אפשר לנצל את כל השלבים שמנינו כאן כדי לבנות את המערכות של הסיפור.
אבל כדי שזה יעבוד עלינו לוודא שני דברים:
המטרה של כל סצנה מקדמת את העלילה. מקדמת למטרה הראשית של הסיפור.
התוצאה של כל סצנה משפיעה על העלילה בכך שהיא מביאה שינוי.
יוצאות הדופן היחידות הן הסצנה הגדולה שממנה התחלנו לבנות את הסיפור, והסצנה הסופית שמסיימת אותו, בהן השינוי הוא סופי ומוחלט.
הדרך הזו לבניית הסיפור אולי נראית קשה, ומפרכת יותר מאשר פשוט להתחיל לכתוב ולזרום עם מה שיוצא. אבל זוהי הדרך הארוכה שהיא הקצרה. אני עצמי עכשיו בעיצומו של תהליך בניית סדרה שלמה בדרך הזו, ואני חושבת שהתוצאה שווה את המאמץ.
בהצלחה לכולם!
אענה בשמחה על שאלות (בתגובות למטה)
מקורות (מכיל קישורים מתומלגים):
