ולאחרונה חווינו במזל טוב זרם חדש של סיפורי אקשן. בין אם מדובר בסדרה פופולארית כלשהית (לכאורה כמובן, עד שנראה דוחות מסודרים), או קומיקס שמציף כל חנות ספרים שמכבדת את עצמה, או קולנוע לבנות באישור וועדת הרבניות האנונימיות בע"מ, או גליונות מגזינים שטוענים להגיש סיפורים ביזאריים מהעולם, אבל למעשה פשוט עוטפים קונספירציות בעטיפה משכנעת למחצה. אקשן היא דרישה מינמלית כדי לעבור את הסף אל סל הקניות הפוטנציאלי שלנו.
אז אנחנו אוהבים אקשן! נכון? ובכן... זה מה שבעלי העסקים הרלוונטים החליטו. אקשן זה השקעה יציבה במיוחד מבחינה כלכלית, כי למרות שתשמעו המון אנשים בוגרים ועסוקים טוענים שזה "לא לגיל" שלהם, תכלס, זה הז'אנר שנגיש לפלח הגדול ביותר של האוכלוסייה.
אז אקשן משעמם? בחייאת.
טוב. קודם כל, אני לא מדברת על ההגדרה האישית שלי לאקשן - (כל סצינה שיש בה פעילות, בלה בלה בלה)?
כשאתם אומרים אקשן, אתם מתכוונים לסצנה מסוג מאוד מסוים. מאבק, מרדף, חבטות הדדיות וגלוק או שניים. (יש מכם שאפילו יספרו קונג פו אבל אין לנו משאבים להקצות לנושא הספציפי הזה כרגע תודה רבה לכם מאוד).
נתקלתם בכאלה לאחרונה? תודו, אפילו כשזה לא טקסט מעורר גיחוך שנחתך מסרט שיצא מהאופנה בשנות הארבעים, אפילו כשזה בקומיקס עם ציורים והכל, הקטעים האלה מאוד עקיפים. יענו, שאפשר לעקוף עליהם בקלות. רגע אחרי שנהפוך את הדף, בקושי נזכור מה בדיוק הלך שם או למה.
לענייננו, זאת הבעיה בסצינה כזאת. אם אין לה הרבה משמעות לסיפור. אם היא לא מקדמת את העלילה, וברצינות, הכל היה זז הרבה יותר מהר ועם הרבה פחות חָבּורות, אם מישהו היה מוכן פשוט לדבר עם השני, אז למה בעצם זה שם?
סצנה כזאת היא סרביס מיוחד לקורא: "אמרנו שמדובר בספר אקשן, נכון? שמנו 'ספר מתח!!!'' ו-'רב מכר???!!!' על הכריכה. הבטחנו לכם משהו. אז הנה כמה זבנגים הגונים. אופנוע וחצי. אקדח שירה באיזה רגל. בסדר? מחול לנו? תודה, עכשיו בואו נתקדם לעצם העניין."
כשחושבים על זה, זה לא יותר טוב ממקלחת אקספוזיציה. הסופר מעוניין להגיד לנו משהו. הוא מצהיר: "זה אקשן! אל תברחו לי." הוא לא חושב מה חסר לדמויות, מה הן רוצות להשיג, ומה הן מסוגלות לעשות כדי להשיג את זה. הוא לא חושב מה אני הייתי עושה אילו הייתי במצב הזה. הוא חושב רק: "אקשן".
אז אולי אתם חושבים שסצינת אקשן תמיד תהיה פחות מוצלחת על גבי העמוד. אבל לדעתי, דבר כזה מרדים גם אם זה מסך IMAX. ייתכן גם שאתם לא מסכימים איתי. ייתכן שאתם נהנים מאוד מהזבנגים האלה, וחושבים שזה מבדר למדי, ויש איזו פינה חצופה במוח שלי שמסכים איתכם. אבל אני חושבת שאפשר לשדרג. אני בטוחה שהסצינות האלה יכולים להיות הרבה יותר טובים.
אם הם רק ישרתו את העלילה. ישקפו את הרצון של הדמויות. ייצגו את האפיון שלהן. ירקדו. רוצים לדבר על זה?
