כשהייתי ציירת מתחילה, ממש חובבנית בחיתולים, הייתי נתקלת לפעמים ביצירות שהדהימו אותי. בטח קרה גם לכם. יכול להיות שזה היה סתם יצירות שהתחברתי אליהם, יצירות שמצאו חן בעיני מאיזושהי סיבה, והם עוררו בי איזה דחף.
מה עשיתי עם האנרגיה הזאת? העתקתי. יצירה נגזרת בלשון החוק.
אחרי שגדלתי קצת העותקים שלי נראו קצת יותר טוב, קצת יותר משקף את המקור, ואולי בהמשך למדתי לחקות יותר את הסגנון מאשר את התוכן עצמו.
כשגדלתי עוד קצת, הבנתי מתישהו שאני רוצה להיות ציירת. הגעתי למסקנה שאני חייבת לעבור ליצירה מקורית משלי.
יכול להיות שהגעתי לשלב בו יש לי סגנון אישי. ב"ה רכשתי כלים רבים ונפתחתי לקבל השראה ממגוון רחב של מקורות. לפעמים ההשראה שלי מגיעה מהיצירה האלוקית עצמה, (ואין יותר טוב מזה, תכל'ס). לפעמים זה עדיין האמנות של יוצרים אחרים. הרבה ציירים,כמובן, אבל גם סופרים ואפילו מוזיקאים.
אני יודעת שעוד הרבה ציירים עברו את המסע הזה. יום אחד היתה איזו יצירה שגרמה לנו להגיד: אני יודע מה אני רוצה לעשות בחיים.
ההשראה הזאת עדיין דוחפת אותנו כל יום. להשתפר ולצמוח.
פנארט
אז גדלתי מאז. אבל אני עדיין מרגישה את החשק לזה מידי פעם, לתת ביטוי ישיר לאיזו יצירה שעושה לי את זה.
כשאני יוצרת פנארט אני לא מנסה לקלוע לדמיון של מישהו, לא של האמן המקורי ואפילו לא לזה עצמי. אני לא עובדת אצל היוצר המקורי. הוא לא משלם לי. הקהל שלו לא רכש את שירותי. אני אפילו לא מביעה "הערצה" כלפי מישהו או משהו. אולי זו רק אני. אולי אני סתם כבר בגיל בו המילה הזאת איבדה משמעות.
אין לי שום התחייבות לאיש. אני חופשייה להביע את עצמי.
בכל מקרה, זה מה שכל כך כיף וכל כך משחרר בציור פנארט.
כשאני מציירת פנארט אני מציירת את ההשראה שהיצירה המקורית העבירה לי. אני מביעה את ההערכה, את החיבה, ואת החיבור שיש לי עם היצירה המקורית. מצאתי משהו ביצירה שדיבר ישירות אלי, ואני מגיבה.
אני שולחת את התשובה לי לחלל הזה של יצירה ויוצרים וקהל ומעריצים. אני מנצלת את מיטב הכלים שיש לי כדי לספר לעולם - "זה מה שאני מרגישה כלפי הסיפור הזה, אולי גם אתם?"
אני מביעה את הרגשות שלי, ומקווה שתראו את זה בציור, ותתחברו גם אתם לתחושה הזאת.
וזה מה שכל צייר עושה, בעצם. לא?
פנארט זה לא סתם דיאלוג . זה רב שיח
פנארט זה כשצייר אומר לעולם: היי, היצירה הזאת, שכולנו אוהבים? אז זהו, שגם אני אוהב אותה. היא עשתה לי משהו, נגעה בי, ממש כפי שהיא נגעה בכם. אין לי מושג מה אתם עושים עם זה, אולי אתם מעבירים שעות בשיחה וניתוחים, אולי אתם מתחפשים לדמויות בפורים, אבל כך אני מבטא את זה - אני מצייר.
זו הדרך שלי לדבר.
לא משנה כמה אתם חושבים שאני טוב (או למצער, גרוע), לא משנה מה מידת כושר הדמיון שיש לי או אין לי, ולא משנה כמה תואם את הציפיות שלכם. אני אהבתי את היצירה המקורית, ואני מספר לכם על זה בדרכי שלי.
פנארט ממש לא פוגע באף אחד, בטח שלא בקהל. בואו נניח לרגע שהיצירה המקורית שייכת לקהל, באיזשהו יקום עקום בו מותר למעריצים להשתלט על העבודה הקשה של מישהו שבקושי קשור אליהם. גם לו יצויר שכן, אנחנו לא גוזלים ממנו דבר.
אנחנו לא דורכים על הדמיון של אף אחד, ולא דורסים את החיבה שיש לאיש כלפי היצירה המקורית. אנחנו לא מכתיבים לכם איך להרגיש או מה לראות.
פנארט הוא הזדמנות מצוינת להתאחד סביב תחביב משותף. זו הזדמנות עבור היוצר המקורי לקבל הד חוזר. הזדמנות למעריצים להתחבר, לתמוך אחד בשני. כולנו הרי אוהבים את אותו הדבר, לא?
מודה, מותר לכל אחד להגיד לי שהצורה בה אני מביע את ההערכה שלי לא מוצאת חן בעיניו. העולם הזה דמוקרטי, לפחות כרגע. אבל… מי ירוויח מכך, ומה בדיוק?
לא היוצר המקורי, את זה אני יכולה להבטיח לכם.
ואני לא מדברת עכשיו על ביקורת אומנותית כלפי היצירה עצמה. תגידו שהציור מכוער, מצידי. תגידו שהפרופורציות שגויות, ושהצל השתגע. לא אכפת לי. אבל אל תחנקו את זכות הדיבור שלנו.
מה עם זכויות יוצרים?
ליוצר המקורי יש זכויות מלאות על היצירה שלו - לכל אורך חייו, ואפילו קצת מעבר. יש לו זכות על היצירה, על חלקיה, תאריה, ורעיונותיה מציפורן אצבע מנוקרת ועד קצה כובע מחודד. לכן כל יצירה נגזרת - שייכת לו.
כן, כולל פנארט.
הפנארט שעשיתי - אסור לי למכור אותה. זה יהיה גזל. אני חייבת לציין את המקור לידו, אחרת זה פלגיאט. אסור לי להרוויח מהיצירה הנגזרת הזאת כסף. לפחות, לא בלי לבקש רשות מהיוצר המקורי ואולי אפילו לשלם לו תמלוגים, אם זה מה שהוא רוצה.
בעבר היו כבר, ותמיד יהיו כנראה, יוצרים שדרשו ממעריצים להפסיק לצייר (וגם לכתוב!) פנארט. זכותם. כבר קרה שחקיינים יצרו מוצר על חשבון הרעיונות והעבודה הקשה של יוצרים מקוריים, ומכרו אותו בכסף מלא. מובן שזה כואב.
אבל כל עוד אני לא מרוויחה מהפנארט, זה מחמאה ליוצר, אם הוא בוחר לראות אותו ככזה. זו הזדמנות מצוינת לשיח פורה בין יוצרים והקהל שלהם, וגשר בין אומנויות שונות.
חבל לפספס את זה. חבל למעריצים שיוצרים קהילה רעילה וסגורה. חבל ליוצר שדוחה קהל פוטנציאלי. וחבל לנו, ציירים מתחילים שחשבו, אולי, לקחת קצת השראה ולצמוח.
מה אם ממש בא לי להרוויח כסף?
הבעיה העיקרית צצה כשאני מציירת פנארט למדיום וויזואלי.
העתקה של תמונה, ציור או צילום זו יצירה נגזרת בצורה הכי בוטה. ולא משנה שלא בדיוק הרמתי "שכבה על שכבה", או מה מספר התמונות שהטלאתי יחד. לא משנה כמה שינויים הכנסתי, וממש לא משנה שכבר לא מזהים או לא מכירים את המקור.
א. אני חייבת לציין מקור ליד הפנארט שלי - אחרת זה פלגיאט.
ב. אסור לי להרוויח כסף מהפנארט בלי לבקש רשות מהיוצר המקורי.
אבל מה אם ציירתי פנארט למדיום אחר לגמרי, כמו ספר פרוזה, או מוזיקה? קשה יהיה להוכיח קשר בין היצירה הנגזרת ליצירה המקורית, אם לא אטרח לציין את הקשר במפורש.
מה אני צריכה לעשות? לא לציין בשום מקום שזה קשור ליוצר או ליצירה המקורית. לא להשתמש ברעיונות או בתיאורים של היוצר המקורי. ואז, מי יוכל לקבוע איזו דמות ציירתי פה ומאיזו סדרה?
לא, לא. אני מכחישה כל קשר יקירי.
למה כתבתי את כל זה?
ובכן, אתם בטח לא מכירים את זה כי אתם האנשים הכי נחמדים יפהפיים ומדהימים באופן כללי ביקום כולו. אבל אני וציירים אחרים נתקלים שוב ושוב בגל שפוסל את עצם הניסיון לצייר את הדמויות שכולנו אוהבים. שפוסל את זכות הדיבור שלנו כציירים.
הייתי שמחה אם כולנו יכולנו לכבד את האומנויות השונות, וכל אחד מאיתנו קיבל מקום להתבטא באופן ובצורה שמתאימה לו. העולם גדול, לכולנו יש בו מקום. אנחנו לא הולכים להפסיק לדבר בעזרת ציורים. זה אנחנו, ככה אנחנו.
תודה לכל בנות הפורום שהשתתפו ושיתפו בפנארט שלהן, גם אם היו צריכות לחפור קצת לעומק במגירה ההיא...
מקווה שלא צעקתי יותר מידי חזק. תזרקו לי תגובה אם בא לכם לצעוק עלי חזרה 😄
