הייתי בחנות הספרים (הרבה לפני ההסגר) וראיתי ספר קומיקס שהרגיז אותי מאוד. בואי נגיד, לא התרשמתי. וזה בסדר. כולם חייבים להתחיל מאיפשהו נכון? הבעיה, נתקלתי גם בדיבור של היוצרים והם די התלהבו מעצמם והציגו את הספר כבשורה הבאה לציבור החרדי. ונקטו בכל מיני מונחים "מקצועיים" מעולם הקומיקס - מושגים שלא היו ולא נבראו, או לפחות עוותו עד בלי היכר. בואי נגיד, סופרמן בהחלט הוזכר שם היכנשהו, על ידי מישהו שבבירור לא הכיר ולא ראה מספיק כדי להביע דעה.
אני חושבת שזה נחמד שמישהם ממש מאמינים בעצמם ונהדר שהם חושבים שהיצירה שלהם מוצלחת, זה אפילו בריא. אבל ניכר שהם לא ערכו מחקר כמו שצריך לפני שהם דיברו על הקומיקס האמריקאי (או "המודרני" כפי שהם כינו אותו). ואולי זה תסמין לבעיה שצצה גם ביצירה שלהם. לפני שמביעים דעה על משהו, לדעתי ראוי לבדוק אותו מכל צדדיו או לפחות להשיג מקור מוסמך לדעה הזאת. או פשוט לשתוק.
מהצד:אני רוצה להזכיר לכולם שזכותנו להתחיל במקום כלשהו, גם אם הוא נדמה לנו, או למישהו אחר (-הגיבן) עלוב. אתם יודעים מה מתחיל בצעד קטן, נכון? ואם עזרה משמים כולנו יכולים להצליח גם בלי "מושגים". אנחנו צריכים המון ביטחון עצמי כדי להעיז להציג את היצירות שלנו לעולם והדבר האחרון שאנחנו צריכים זה מישהו שירמוז לנו שאנחנו לא מספיק טובים. המסר שלי הוא פשוט שעלינו לשאוף להשקיע ולתת את הלב שלנו לצרכנים הקטנים שלנו, כי מגיע להם. ואני ממש מוכרחה להגיד לכולם, שאפילו קרציה ביקורתית כמו הגיבן מעריכה מאוד יוצרים מתחילים ואוספת את הספרים שלהם כדי להביע תמיכה. כשאני רואה שבספר הבא הם לא משתפרים, ואני נותנת להם הזדמנות שלישית ורביעית. וכשאני רואה שהם רק נסוגים מספר לספר, אז אני מפנה את גב הספר שרכשתי כלפי הקיר. כדי שאף אחד לא יוכל לראות את האכזבה שלי מהספר שרכשתי באמונה.
אז מה אומרים? יש לנו תקוה?
