כשמאיירים ספרים לפעמים צריך ליצור ספרֶד (Spread). ציור גדול שמתפרס על שני דפים. ציור כזה מזמין מספר בעיות והעיקרי מהם הוא הקפל. איך מסדרים את הציור סביבו בלי ליצור הרגשה של שני ציורים נפרדים? הכל עניין של קומפוזיציה. בדרך כלל עלינו להחליט איפה למקם את האלמנטים שלנו בציור על פי המסר שאנחנו רוצים להעביר. כעת יש לנו חישוב נוסף, הסיכון שהאלמנט יוסתר בקיפול.
צעד ראשון: איפה המלך? ראשית נחליט מה האלמנט החשוב ביותר(המלך). הוא יקבל מקום של כבוד באחד הדפים של הכפולה. לדוגמא, המלך שלי היא הדמות הזאת. שמתי אותה במרכז דף 2.
אם יש כמה דמויות עלינו להחליט מי מהם הוא הדמות הראשית ולהניח אותו בנקודה עיקרית באחד הדפים. לדוגמא, כאן החלטתי שהילד הוא הדמות המרכזית ושמתי אותו בדף 2 על נקודת מפגש במלבן הזהב*
צעד שני: איפה המשרתים? כעת נזהה מי חשוב, אבל לא הכי חשוב, ונסדר אותו מסביב לאלמנט הראשי. ואם הוא חייב להיות בקיפול כדאי שרק חלק קטן ושולי ממנו יהיה שם. לדוגמא, המשרת שלי הוא הארמון הזה. נתתי רק לשליש ממנו לעמוד אחרי הקיפול. בנוסף, רק חלקים שהקורא יכול לדמיין בעצמו את ההמשך יהיו בקיפול. את רוב הארמון שלי ראו בדף ימין, כל אחד יכול לדמיין את ההמשך בעצמו לכן לא אכפת לי שההמשך בקיפול.
בהגדה של גדי פולק יש כפולה עם דמות מיוסרת כשהדמות מהווה כל הקומפוזיציה כולה. מה עושים במקרה כזה? המלך - העיניים של הדמות והן נמצאות בשליש דף 2. המשרת - יד שמאל שלה שנמצא על אחרי הקיפול. צעד שלישי: מי השוליים? אחרי שנזהה את החלקים השוליים ביותר, נוכל למשוך אותם לדף השני כדי לתת הרגשה של ספּרֶד, כלומר שאכן יש כאן תמונה אחת גדולה. בדוגמא שלי למשל הוספתי ציפורים. חשוב שיהיה חזרה על האלמנטים גם בדף הראשון כדי שתהיה הרגשה מחוברת לשני הדפים.
בהגדה של גדי פולק יש מוט עץ שנמשך מדף אחד לשני. בהגדה הזאת אגב יש כמה ספּרֶדים, אפשר לראות איך הכלל הזה חוזר על עצמו בכולם. *מלבן הזהב - עיקרון קומפוזיציה שאומר: חלקו את השטח לשלישים (כמו טבלה של איקס עיגול), נקודות המפגש בין החלקים מושכים תשומת לב וכדאי לשים באחד מהם את הדבר שאנחנו רוצים להבליט.
