פורטרט בעיפרון: טיקים וטריפים

אלה מכם שמכירים אותי לא מהיום, זוכרים בוודאי כשה"מדריך" הזה התפרסם ב--בואו נגיד, מקום אחר *שיעול*. אבל אני חושבת שכדאי לאסוף את כל החומר שלי בצורה מסודרת ותודה לפיציקטו שעזרה לי: בעצם ציור פורטרט בעיפרון זה בכלל לא עניין מסובך. התורה כולה על רגל אחת היא: לשלוט על הלחץ. אבל כדי שתאמינו לי, הנה אני מפרטת.

1. לשלוט על רמות הלחץ. תעשו כמה ניסויים כאלה על נייר. תעברי בהדרגה מלחץ מועט ללחץ חזק ונסי ליצור מעבר מושלם. התרגיל הזה ירגיל אתכם לרמות הלחץ השונות ותוכלו ללהטט ביניהם כאוות נפשכם.

2. להשתמש בלחץ אחיד ומתון. לחץ לא אחיד יגרום לקווים שאינם משתלבים אחד אם השני.

אם כואב לם מפרק כף היד - אתם משתמשים בלחץ חזק, אם הקווים רועדים אתם משתמשת בלחץ חלש. עליכם למצוא את שביל הזהב ולהשתמש בלחץ מתון.

3. לצבוע בשכבות גם אם התוצאה הרצויה כהה יותר ממה שהעיפרון יוצר בצביעה ראשונית, המשיכן להשתמש בלחץ מתון בלבד. תעברו שוב ושוב על אותו אזור כדי להכהות את הצבע.

4. לעולם לא ללחוץ חזק ולא להשתמש בחוד הכי חודי. זה גורם לשריטות על הדף, זה גורם להיווצרות של מסת חומר באזור אחד באופן גושי ומכוער שמפר את האיזון של הציור, זה מונע אפשרות למחוק או לעדן טעויות.

לרוב הצביעה תשתמשו בדופן העבה יותר של החוד, ולמקומות עדינים וקטנים אתם יכולים להשתמש בחוד, אבל בזהירות רבה. אני משתמשת בעיפרון שפיצים.

5. להיזהר מיצירת קמטים בולטים במקומות רגישים אם הדמות שלך צעירה, כדאי מאוד להימנע מקמטים לצידי הפה ומתחת לעיניים. אלא אם כן אתם מנוסים בזה ויודעים שהתוצאה הסופית תהיה מוצלחת. במקומות אלה בדרך כלל יש צל ולא קמט. תעברו מספר פעמים על אזורים אלה בעזרת לחץ מתון כדי ליצור הכהיה מדורגת...

...ולא מעבר צל חד.

6. אור וצל א. משטחים על גבי האובייקט הפונים אל האור מוארים וצבועים בהיר, או שאינם צבועים כלל. משטחים הפונים מהאור מוצלים וצבועים כהה. הנה:

ב. משטחים עגולים מתכהים בהדרגה ככל שהם פונים מהאור (שלא כמו בדוגמא הנ"ל. היא לא טובה.) ומשטח זוויתי מטיל צל חד על המשטח לידו. לדוגמא, הנה אף עגול שמטיל צל עם סיומת חדה מתחתיה.

טריקים 1. בכל פעם שמרימים את העיפרון מהדף תקשקשו קצת על דף נפרד לפני שאתם מתחילה למלא את האזור הבא, כשאתם מקפידים להשאיר את היד והעיפרון באותה תנוחה. זה ימנע קווים בעלי תכונות בלתי צפויות על הציור.

2. הניחו את דף הציור על גבי ערימה של דפים. ולא ישירות על שולחן כדי לקבל קווים וצביעה חלקה.

3. תמלאו את האיזורים הכי כהים , את הצללים המוטלים, לפני הכל. כלומר, אחרי הסקיצה אבל לפני שאר הצביעה. זה יעזור לכם להחזיק ראש במהלך הרינדור.

4. תזכרו להתחיל את הסקיצה בקווים חלשים בשלב הראשון. בשלב הזה קווים רועדים הם בסדר גמור. אמור להיות לכם רק צורה ממש בסיסית, ללא יופי או הדר. הצעד השני שלנו יהיה לעבור שוב על הקווים ולחדד קצת יותר את הקווים הרצויים, ולדייק את הצורה קצת יותר. הצעד השלישי יהיה לעבור שוב ולחדד עוד יותר את הקווים הרצויים, ולדייק עוד יותר את הצורה. באופן זה, גם ללא כישורי ציור מיוחדים, תתקבל תוצאה חלקה ויפה. גם אם אתם כמוני, ולא יודעים לצייר עיגולים מושלמים. (בינתיים! יום יבוא!) הנה תראו:

5. מחק גמיש/מחק פחם. עשוי מחומר פלסטי גמיש ודביק במקצת, ואינו בעל השפעה דרמטית כמו מחק רגיל (סטדלר) אבל זה כן מוחק שכבה אחת של חומר. לכן- אם תעבדו בשכבות, ( כפי שפרטתי בשלב 3) א'- יהיו לכם פחות טעויות, ב'- המחק בהחלט יעזור לכם להתעסק עם כל שכבה כשמגיעה תורה.

ציור דיוקן

אני לא מציירת את המקור. אני מציירת דמות, וכדי שיצא יפה (כלומר, שיראה במקצת כמו בן אדם, ולא גוש פלסטלינה, למשל) אני מסתמכת על רפרנס אחד או יותר. לא מעניין אותי אם הציור נראה כמו המקור או לא. אני חושבת שהלך מחשבה כזה יכול לסייע לנו לראות את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שאנחנו מצפים לראות אותה.

בתאוריה אני חושבת שאם מחלקים את העבודה לנגיסות קטנות ומוגדרות, קל לכל אחד ליצור משהו שנאמן למקור. לכן אם נחלק את העבודה לשלבים מאוד קטנים, נוכל להצליח בעז"ה.

ראשית יש לבחור תמונה מוצלחת: בשביל תמונת רפרנס כדאי להשתמש בתמונה עם התכונות הבאות. 1. קונטרסט גבוה, (הבדל גדול בין החלק הכהה של הדמות לחלק הבהיר של הדמות) 2. מקור תאורה אחד או ברור (כמו בפורטרייט סטודיו)  כדי שאזור הצל יהיה ברור ונפרד מאזור האור 3. מותר ואפילו כדאי לכם להפוך את התמונה לשחור לבן לפני שאתה מצייר אותה בעיפרון. אם אפשר להקל על עצמנו - אז למה לא.

אחרי שבוחרים את התמונה הנכונה הציור יכול לצאת מדהים באמת. דוגמא לתמונת רפרנס טובה:

צילם Russel Hoover

1. יש קונטרסט - ניגודיות רבה בין החלק הכי בהיר לחלק הכי כהה. הניגוד הופך את התמונה לברורה, ועוזר לנו להביע את הערכים (מלבן - לאפור - לשחור) בביטחון בלי להתבלבל מפרטים לא מעורפלים.

2. מקור תאורה ברור ויחיד מדגיש את הקימורים ואת הצורות של הפנים בצורה הכי מובנת ופשוטה. (זה גם מה שתורם לקונטרסט). כל אחד בקלות יכול להבחין מה כאן צל ומה כאן אור. איפה יש בליטה והיכן שקוע. ולכן גם קל יותר לצייר את זה.

3. אם משתמשים מראש בתמונה של שחור לבן, יותר קל לבטא את זה בעזרת עיפרון - שהוא כידוע יכול גם כן לצייר רק מונוכרומטי (צבע אחד). אני לא יודעת למה אתם רוצים לצייר פורטרט מתמונה, כן? אבל אם מוציאים את כל העניין של הצבע מהמשוואה, תהיו פנויים לרכוש כישורים חשובים ויסודיים שקשורים להבנה של אור וצל, ערכים, מבנה הפנים. חבל לערבב את זה עם נושא מורכב כמו צבע.

לצורך ההדגמה לקחתי תמונה אקראית מגוגל:

Hugh Laurie

שלב א. כל אחד מסוגל לצייר צורות בסיסיות, נכון? אז ננסה לפרק את התמונה לצורות כאלה. אישית אני אוהבת להשתמש במלבנים, משולשים טרפזים ושאר צורות זוויתיות. בגלל שקשה להתנתק ממה שהמוח מתעקש להאכיל אותנו, ולראות את מה שבאמת קיים, אפשר לנסות לערפל את המבט, להוציא את הפוקוס, בדומה לפעולה שעושים כדי לראות סטריאוגרמות (העין הקסומה/ תמונות תלת מימד נסתרות/ אשליות אופטיות תלת מימדיות/ לוידת מה לקרוא לזה). בקיצור- תפזלו, תמצמצו, או תורידו משקפיים.

התמונה לעיל אינה מורכבת כל כך מהצורות שפירטתי, כמו שהיא מורכבת מקווים פשוטים וזוויתיים. הסיבה היא, שעשיתי את הפעולה הזו כבר כמה פעמים. לכן אני יכולה להשתמש בצורות מורכבות יותר. בתור התחלה, תעשו מה שנוח לכם. אין נכון או לא נכון. עיגולים, ריבועים, כוכבים. זה לא משנה. העיקר לזכור שהתוצאה המבוקשת היא סימונים קלים ופשוטים שיהיו לנו לעזר בשלב הבא. סימונים שכל אחד יכול לעשות.

שלב ב כעת נדייק במקצת את הסקיצה הראשונית. נעגל פינות, נוסיף פרטים שהשמטנו. אנחנו עדיין אוחזים בסקיצה, והתוצאה לא אמורה להיות ציור יפה. אנחנו עדיין רק מסמנים לנו תזכורות. נמשיך להשתמש בקווים פשוטים.

שלב ג

כעת אפשר כבר להוסיף את כל הפרטים שהתאפקתם עד עכשיו מלהניח על הנייר. אפשר קצת להשתחרר בשלב הזה, לסמן את מה שנראה לכם מעניין. אבל בכל זאת , תזכרו שזה עדיין סקיצה, לא להשקיע יותר מדי. תנצלו את השלב הזה להשוות את הפרטים עם תמונת המקור, לתקן מיקומים וזוויות. להגדיל או להקטין פרטים וכדומה. למדידה מדויקת של קנה מידה, העזרו בפרט מסוים בתמונה ובידקו את היחס של שאר הפרטים אליו. לדוגמא, אני השתמשתי במרחק בין פסגת הגולגולת לקו המצח, ומצאתי שהמצח מעט יותר ארוך, שהאף בערך באותו אורך, ושהמרחק בין קצה האף לסנטר הוא כמו הגובה של המצח... פרצוף ארוך...

שלב ד היות שהשתוללנו בשלב הקודם, שכחנו להשאיר את הקווים חלשים ועדינים. לפי כך אני מגלגלת מחק גמיש על כל הסקיצה כדי להבהיר אותה.

שלב ה לצבוע.

פשוט מאוד!