ג'ון דו שאל:
רציתי לדעת איך את מתמודדת עם ביקורת בנוגע לעבודה שלך, הן שלילית והן חיובית? כשמדובר בלקוח והוא נותן לך ביקורת שלא נראית לך הגיונית/מעשית? וכשמדובר בקהל והם נותנים לך פידבק שלילי, או הערצה עיוורת?
קודם כל שלום וברכה לך ג'ון דו, ברוך הבא לכיתת הזום שלנו. כמו שאתה רואה, אין לנו כיבוד או שתיה, אבל בכל מקרה לא היית סומך עלי אם הייתי מגישה לך אוכל בתקופה הסוערת של היום, נכון? קח לך קצת אלכוג'ל במקום.
שנית, שאלתך מעניינת במיוחד, וזה בגלל שתי סיבות עיקריות.
סיבה עיקרית ראשונה: ביקורת היא דבר שכל יוצר מתמודד אתו מהרגע שהוא מתחיל ליצור, וזה לא משנה אם זה הבן הקטן שלכם שצייר בית עם עץ ושמש וספג קריאות 'איזה יופי!' (ביקורת חיובית), או אם זה אמן מינימאלי איטלקי שמתפרנס מהדבקת בננות לקירות ומישהו פשוט אכל את הבננה שהיא יצירת האמנות שלו (ביקורת שלילית... במובן מסוים).
סיבה עיקרית שניה: מפני שאני זו שהולכת לענות על השאלה שלך. אני חושבת על עצמי כבן אדם ששומע ביקורת כל הזמן ולא ממש מתמודד אתה בקלות, ולכן נראה לי שנקודת המבט שלי על הנושא יכולה להיות ממש לא מאוזנת ומאד דרמטית, מה שאולי לא יהיה אובייקטיבי אבל בטח יהיה מעניין. שאלה מעניינת במיוחד- כבר אמרנו?
מהי בעצם ביקורת?
"הבעת דעה שלילית, הצבעה על ליקויים" (ע"פ מילוג- milog.co.il9)
שיפוט, הערכה, חוות דעת או ניתוח של דבר כלשהו. בשפה העברית, המילה ביקורת מתייחסת לעיתים גם להליכי פיקוח בקרה שוטפת שתכליתם הערכה של מושא הביקורת.
ביקורת יכולה להיות פעולה יומיומית, וגם תוצר של תהליכי מחשבה ומחקר מקצועיים הדורשים הכרות מעמיקה עם מושא ביקורת, ההקשר שלו ותחום הידע שבמסגרתה נערכת הביקורת. (ויקיפדיה)
בלי לשים לב, כותב הערך הויקיפדי היבש הזה עלה פה על כמה נקודות ממש נכונות:
ביקורת היא- או (א) שיפוט, חוות דעת (טוב/רע) או (ב) הליכי פיקוח שוטפים (בדיקה חוזרת ונשנית כדי להעריך את המוצר ובמטרה לגרום לו להשתפר)
ביקורת יכולה להיות או (א) יומיומית, חסרת מחשבה, נמהרת, מהפה ולחוץ (ב) תוצאה מתהליך מחשבה ומחקר מקצועיים, הכרות מעמיקה עם מושא הביקורת, ההקשר ותחום הידע
ובכן, שאלתם כיצד אני מתמודדת עם ביקורת? אז - בום! - אני עומדת להחזיר את השאלה אליכם כדי להוכיח את הגנים היהודיים שלי, ולשאול - מתי יהיה סוף להתחממות הגלובלית? - לא, רגע, זה לא דף הנאום הזה. לשאול, כמובן, לאיזה ביקורת אתם מתכוונים?
האם, כיתת זום יקרה, אתם מתכוונים לביקורת חסרת מחשבה ומהירה, ממישהו שכנראה לא יודע הרבה על התחום המדובר, ולא יעשה אף מאמץ להסביר את כונתו? או שאתם מתכוונים לביקורת ממישהו שאני מעריכה, מישהו שיודע על התחום שאני מתעסקת איתו, מישהו שחושב על מה שהוא עומד לומר, ויודע את ההקשר של הדברים?
ועכשיו, אחרי ששטחתי בפניכם את סוגי הביקורת השונים, נעבור לשני החלקים של השאלה בהרחבה:
מה עושים כשלקוח נותן לך ביקורת שלא נראית לך הגיונית/מעשית?
ובכן, לקוחות כאלו פגשו את כולנו. למעשה, זה אמור להיות הפרק השני שלי בסדרת 'איך מתמודדים עם לקוחות מהגיהנום' שאמור להתפרסם בהרחבה בעשור הקרוב בבלוג. קישור לפרק הראשון- כאן
וכעת לחלק הרלוונטי מתוך מה שיופיע בפרק העתידי:
לקוחות מסויימים פשוט בטוחים הם יודעים יותר טוב ממכם איך הציור שלכם צריך להראות, ולמרבה הביאוס- בחלק מהמקרים- הם צודקים. לא רק בגלל שהלקוח תמיד צודק (שזה דרך נחמדה לומר כסף לא משקר... תחשבו על זה), אלא גם בגלל שזה המוצר של הלקוח והוא יודע מה הוא רוצה. או לפחות- חושב שהוא יודע מה הוא רוצה.
אז לפני שאתם מיישמים את הנשק שאני עכשיו עומדת להעניק לכם, תבדקו טוב טוב- האם אתם באמת צודקים? תשנו על זה לילה, שתו כוס קפה עם איזה קרקר, תהיו בטוחים שאתם לא מרוכזים בעצמכם יותר מדי. אם אחרי הכל אתם עדיין בטוחים שהלקוח טועה, הנה מה שאתם צריכים לעשות.
1. תבינו אותו. כן, זה נשמע מוזר, אבל גם ללקוח הכי מעוות והזוי- יש הגיון פנימי. יש לו איזה פלס פנים מוחי שאומר לו מה נכון ומה לא, והתפקיד שלכם- כבעלי המקצוע שהוא שכר- למלא את המשאלה שלו בצורה מקצועית ויפה. אז גם אם אתם בטוחים שהוא טועה בביקורת שלו, תנסו להבין את הצד שלו כמה שאפשר. אם תבינו אותו- אולי תגלו שאתם לא לגמרי צודקים, ואולי גם תצליחו לשכנע אותו יותר טוב, או למצוא דרך חדשה למלא את רצונו בצורה שגם אתם תסכימו איתה, כי כשמבינים אחד את השני הרבה וויכוחים מתגלים כמיותרים.
2. תסבירו. אבל אני לא מתכוונת להסביר כמו שאתם הסברתם לעצמכם למה אתם צודקים על כוס הקפה והקרקר קודם, כי זה יכלול בכי, תלישת שערות והמון אמוציות לא רלוונטיות. תסבירו כמו שאתם מסבירים למישהו שהרגע התעורר מתרדמת של 13 שנה וממש מסקרן אותו לדעת יותר דווקא על הלקוח מהגיהנום שלכם.
תסבירו להם את השיקולים המקצועיים שלכם. אל תערבו רגשות, הלקוח שלכם לא כותל מערבי. תהיו אובייקטיביים, קרים, מקצועיים, ותגרמו להם להבין למה לטובת המוצר שלהם- הם צריכים לוותר על הביקורת הזאת.
3. תחליקו. אין לכם עשר שנים בשביל כל לקוח, תהיו חכמים ויעילים. אם הלקוח טועה, והוא לא מוכן להשתכנע אחרי שהסברתם לו פעם אחת בצורה ברורה, תוותרו. תצאו גדולים. תשתו קפה אחר כך, עוד אחד. מגיע לכם.
מה עושים כשהקהל נותן לך פידבק שלילי או הערצה עיוורת?
ראשית כל, בואו נסכים על הבסיס. הקהל- צודק, וזה לגבי שני החלקים של השאלה. למה? כי הוא הקהל שלכם. אתם מכוונים אליו, לא למגירה. הקהל שלכם הוא מה שאתם רוצים – בסופו של דבר- לבדר, ולכן אם יש לקהל שלכם ביקורת, תקשיבו.
שנית, פידבק שלילי מהקהל הוא אף פעם לא דבר נעים לשמיעה. גם לי יצא לקבל ביקורות לגבי עבודות ציבוריות שלי, שהסבירו בפירוט רב מדוע הן משחיתות את נפש הנוער, חשוכות, לא מצחיקות או לא מובנות, לא יהודיות, וכמובן- הדובדבן שבקצפת- לא יפות כמו של XXX.
כעת, אם נשים את הביקורות הנ"ל תחת הקטגוריות שהגדרנו קודם- זו הייתה ברוב המקרים ביקורת חד פעמית מעוברי אורח ללא ידע או הקשר לתחום המדובר. גם לי לקח זמן להבין את זה ולשים את זה בפרופורציות הראויות, ולכן היה חשוב לי שגם אתם- כיתת זום יקרה, תשתמשו בפרופורציות ההן שלמדתי להציב.
נכון, היו חלקים בהם הביקורת ההיא הייתה נכונה.
מפני ש-
1, כמו שאמרנו, הקהל צודק. למרות שברוב המקרים זה לא היה הקהל שכיוונתי אליו- קרי, הם לא היו בנות נוער אלא בני גיל העמידה וחלקם אף מהמגדר ההפוך, אבל אם הם לקחו את הזמן להביט בעבודות שלי ולשבת לכתוב את הביקורת שלהם אז הם- מה לעשות, קהל.
2, חלק מהעבודות שלי באמת חשוכות, וחלק מהן לא מובנות לקהלים מסויימים, והן גם לא דומות בשום צורה לאלו של XXX- מפני אני, למרבה הצער היחסי, אינני XXX.
אבל-
זו לא הביקורת השלילית שלה אתם צריכים לתת מקום.
זו ביקורת שלילית שיש בה חלקים נכונים אבל לא רלוונטיים.
ביקורת שלילית נכונה היא ביקורת שמצביעה על כשלים נקודתיים, ולא ביקורת שפוסלת את היצירה כולה.
דוגמא לביקורת שלילית ראויה להזכרה הינה הביקורת על קצב התפתחות הקומיקס 1:0, שלהרבה קוראים היה איטי מדי בהתחשב בקצב הפרסום (אחת לשבועיים.) אחרי שהסברתי לכולם מאד יפה מה היו השיקולים המקצועיים והאמנותיים הגבוהים שלי- כמו האמנית חסרת הנסיון שהייתי אז, נזכרתי לשבת על כוס קפה וקרקר ולהבין ש-וואלה, לא תמיד אני צודקת. הקהל יודע המון וזה לא בושה ללמוד ממנו, ולכן הגברתי את קצב ההתפתחות מתוך התחשבות בקוראים העייפים מציפיה, כי שיקולים אמנותיים זה לא הכל בחיים, חברים. וחוץ מזה אמנות זה יפה אבל אני לא רוצה שהקומיקס שלי יגמור כמו הבננה ההיא, ז"ל.
אני עדיין מקבלת ביקורת כל הזמן, ולומדת לאט לאט לסנן את החלקים הלא רלוונטיים ולהתייחס לאלו שעשויים לשדרג את התוצר, ובעיקר מקדשת ומרוממת את הביקורת שחברותיי למקצוע נותנות לי (או שמא עלי לקרוא להן קבוצת הביקורת שלי... סטגדיש) אז תודה, ליריקס (שאף פיפס לא נעלם מעיניה החדות), מג'יק פן, ארי ויעל, וכמובן הגיבן- שהביקורת שלה תמיד מפורטת כל כך שאתם עוד תחשבו שאני משלמת לה בשביל לבקר אותי, בזמן שהיא עושה את זה בהתנדבות ובכבוד אין סופי.
ואני לא משוויצה, מה פתאום, רק נותנת לכם סטנדרטים, שתלמדו איזה ביקורת אתם צריכים בחיים שלכם.
ולגבי הערצה עיוורת- עוד לא יצא לי לחוות, אבל זה נשמע כיף, אז תשלחו לי סרטוני וידאו וצרחות הערצה מוקלטות אחרי סיום השיעור- למטרות מחקר בלבד, כמובן.
עד כאן להיום! זה היה ארוך משתכננתי, אז תודה לכם כיתת זום יקרה על ההקשבה והסבלנות. אל תשכחו לחטא את המקלדת בסוף השיעור, לשתות כוס קפה ואיזה קרקר, ושיהיה לכם רק בריאות!
שאלות אפשר כמובן לשלוח ל myaelblog@gmail.com ולציין האם אתם רוצים מענה כאנונימיים או בשם מלא.
צילום תמונת כריכה: רויטרס. מקורות: ynet, ויקיפדיה, מילוג, המוח שלי, ידע כללי, קלמנטינות.
