הסיפור המלא שמאחורי היצירה של מירי זוננפלד ומרים יעל
טוב, חבר'ה, חבר'ה... נחשו מה? (אוקי זה לא באמת ניחוש, כי זה כתוב כבר בשם של הנושא, אבל תזרמו רגע, אני מנסה לייצר אווירה.) נחשו מה???? נכון! קומיקס למבוגרים!
אז ככה, לפני איזה 500 שנה, אתי (העורכת של מוסף החג של משפחה) פנתה אלי ואמרה לי 'היי, מירי זוננפלד כותבת סיפור, את רוצה לצייר אותו?'
ואז- התעלפתי
אני - אצייר - למירי - זוננפלד?
חבר'ה, אתם בטח לא יודעים את זה, אבל אני מעריצה נלהבת שלה. אני שונאת מוספי חג (שששש, לא לגלות, כן?) אבל את הסיפורים שלה אני תמיד אקרא! (ושל מיה קינן. אבל זה כבר ברגיל) אני זוכרת שבסוכות שעבר, אתי שאלה אותי איזה סיפור הכי אהבתי. אמרתי לה בלי להסס- של מירי! (אפילו דמעתי בסיום שלו.... מה אתם מסתכלים עלי ככה. זה קורה.)
בקיצור, התעלפתי, אז היא שפכה עלי מים וירטואליים, והתאוששתי. וככה יצא השת"פ לדרך! מירי כתבה סיפור נוגע ללב שישר התחברתי לדמויות שלו. אז הדבר הראשון שעשיתי זה קרד"ז.
מירי אהבה את הדמות מיד (מירי אהבה הכל... אני לא ראויה לה), אבל לקח עוד קצת זמן עד שהתסריט היה מוכן. ובינתיים נותר רק שבוע לציור! אבל לא הרמנו ידיים, ואפילו הוספנו עוד 2 עמודים לתכנית המקורית, כדי שהסיפור יהיה יותר טוב. בינתיים הכנתי סקיצות, ממש rough, רק כדי לבדוק אם הכל נכנס. (אני רוצה חוברת שלימה בפעם הבאה, רק אומרת)
ואספתי רפרנסים והשראות בשביל הביצוע:
השלב הבא היה אינקינג, אתן לכם רק הצצה קטנה:
ולבסוף: הצביעה!
חייבת לציין שהשבוע ההוא עבר כמו רכבת הרים (רגשית), אבל בסופו של דבר צלחנו אותו. את העמוד האחרון (ישנם 9 עמודים, אגב) שלחתי מוכן, רבע שעה (!) לפני שהמוסף ירד לדפוס. מצרפת כאן תמונה טריה מהמוסף עם העמוד הראשון.
שיהיה לכולם חג כשר שמח, ומוספי חג מרתקים!
