"פשע לא ינצח."
- ד"ר פרדריק וורטהם. פיתוי התמימים 1954
ובכן, חזרנו לסדרה האינסופית שלנו על קומיקס, ובו אנחנו בודקים מה זה בכלל קומיקס, ואיך קומיקס התפתח במקומות שונים בעולם. כרגע אנחנו בנחיתה ארוכה בארה"ב. אז איפה השארנו אותם?
הקומיקס האמריקאי עבד, והצליח, והתפרסם גם בארצות אחרות, ואפילו התחילו לנסות לשפר את ההגשה ואת הבימוי. אבל אז הגיעו שנות ה-'50, והכל השתנה.
הידעת? קומיקס הוא הרוע בהתגלמותו
עד עכשיו הורים היו בטוחים שהקומיקס הוא תולדה של הרצועה, כלומר חיות מצחיקות של דיסני ובידור אירוני שאולי מיועד למבוגרים, אבל אין מן הנמנע שילדים יהנו גם.
מתחת לאף של רשויות החינוך בע"מ, התפתח מדיום שלם בלא פיקוח. זה התחיל בצורה תמימה למדי. מקס גיינס*, הוגה הרעיון לחוברות קומיקס, מכר את חלקו במה שעתיד להיות די.סי קומיקס, ופתח חברה בשם "קומיקס חינוכי" - EC Comics. כמו שאתם מתארים לעצמכם, החברה לא היתה מאוד מצליחה... זה היה אי אז ב1944.
כבר אז הקומיקס התחיל לתפוס את תשומת ליבם של מחנכים ואנשי דת שהודאגו ממה שהם ראו כנטישה של הפרוזה המסורתית והנאמנה.
המו"ל לב גליסון פרסם קומיקס עם הכותרת "פשע לא משתלם", כמובן - כאשר המילה "פשע" היא שזועקת מהכריכה, והוא יצר תחרות אימתנית של קומיקס פשע ואימה. המו"ל הזה לא שרד את עידן הכסף ותכף נדבר על הסיבה, (ובאופן אירוני, לאחר הקריסה, הצייר של הסדרה הורשע ברצח ונידון לשלוש שנות מאסר, אבל זה לגמרי לא קשור. מקרי לחלוטין. באמת)
כוויליאם גיינס* - ירש את החברה EC Comics מאביו, הוא מיהר לשנות את המיתוג ל"קומיקס מבדר" והמשיך את הטרנד של קומיקס שוקיסטי עם ציירים/סופרים מהפכנים שדחקו את הרמה של השוק כלפי מעלה.
יוצרים כמו הארווי קרצמן*, אל פלדשטיין*, ג'ו קוברט*, ועוד רבים שעבדו איתו, התחילו שם קריירה מצליחה, והקומיקס התפתח למדיום של סיפורים שיכל לבטא דרמה, רגש ודמיון בוגרים, ברמה שמתחרה בכל מדיום אחר. שוק הקומיקס גלגל מיליוני דולרים והרבה עיניים הופנו לעברו.
הקומיקסים של EC היו בג'אנר מדע בדיוני, פנטזיה, וגם אימה ופשע - בגדול -צ'יזבטים מצוירים, והם הכילו תוכן שהרבה הורים היו מחשיבים כבלתי מתאימים לילדים.
היוצרים אמנם טענו שהקומיקסים האלה מיועדים לקהל מבוגר שמאס בגיבורים הפטריוטים של ימי המלחמה, אבל לא נעשה כל ניסיון למנוע את השיווק שלהם לילדים.
חוברות קומיקס היו נגישות בכל קיוסק, עלו פחות מהמחיר של קנדי-בר שוקולד ממולא בוטנים וקרמל מלוח. הן היו צבעוניות. לא היה שום ציון על הכריכה אודות הגיל המיועד, ושום פיקוח על התוכן - שלא לדבר על הפרסומות שבפנים - שמכרו הכל החל מכדורי דיאטה שלגמרי יהפכו אותך לסופרמן אבל על אמת הפעם ועד לנשק קר.
הפסיכולוג פרדריק וורטהם* פעל לטובת מיעוטים ומחוסרי יכולת בדרכים רבות (ביניהם הקמת קליניקה בהתנדבות בהרלם). אבל אם נחזור לעניינינו - הוא גם התחיל לפרסם את דעותיו נגד הקומיקס על גבי פורומים רבים, החל מ-1948 תחת הכותרת הסנסנציונית: זוועה בגן.
ספרנים שכבר חיפשו סיבה לשנוא קומיקס - התלהבו לצטט את הדוקטור שעבר למחנה שלהם. כעבור ארבע שנים וורטהם פרסם את ספרו פיתוי התמימים תוך שכנוע פנימי עמוק שהקומיקס - עם ציוריו הפרוצים, אלימים וגזענים - תורם להדרדרות הנוער האמריקאי.
קשה לקרוא את הספר בלי להירתע מהזדון שטמון במדיום. כל פרק מלא באנקדוטות מבהילות על ילדים צעירים שעושים ואומרים דברים מזעזעים, ואיכשהו, תמיד יש חוברת קומיקס תואמת במרחק הושטת יד.
מכתבים נשלחו אל ד"ר וורטהם מעשרות ילדים שביקשו להגן על הספרים שלהם, והם הצביעו על העובדה שתכנים אלימים ניתנים להם על מגש של כסף בשם "ההשכלה". קלאסיקות כמו מידאה שרצחה את ילדיה, והסוחר היהודי מווניץ שביקש פחות או יותר לאכול את המתחרה שלו. שלא לדבר על מאות סיפורי "פאלפ פיקשן" וכריכות רכות שנערים הסתירו מתחת למזרנים שלהם בלי שיהיה פוצה פה. אבל כל עוד זה פרוזה זה בסדר, נכון?
הספר פיתוי התמימים גדוש באמונות אישיות, שמועות מרתקות, ומסקנות בומבסטיות. פחות במחקר מהימן, או תיעוד עקבי, או מסקנות הגיוניות. זה לא מה שבאמת מעניין אנשים, אחרי הכל. כולם ציטטו את הפסיכולוג המוסמך, ואיש לא יטרח לבדוק את (חוסר) המחקר שלו עד שיעברו שנים רבות, אך הכדור כבר נורה...
פוליטיקאים מיהרו לקפוץ על העגלה. הם ניצלו את וורטהם כדי לקדם את השערורייה שהם התחילו, כדי לקדם את עצמם ואת הקונספירציות שלהם. הורים חגגו עם האשם החדש לקשייהם בחינוך דור השפע הצעיר. שדרני חדשות ורודפי פרסום ליבו את האש, והציבור הפך להמון זועם שמתייחס בעוינות אל הקומיקס ככלי ואל יוצריו כולם. הם הפכו את המושג "ציור" למשהו ילדותי, ואת הוויזואל לכלי מטמטם.
חילופי הדברים הייחודיים האלה על גבי עיתון הCourant תפסו את עיני במיוחד:
בכנות, זה מדהים בעיני. נשגב מבינתי איך אדם מבוגר בעל אינטלקט שאינו מפגר כמו זה של ילד בגיל 12 (?) יכול להעדיף את אגדות האחים גרים על פני כל קומיקס אימה שהוא. ואני עוד קראתי גרסה מצונזרת. (אם מי מכם נתקל במחקרים פסיכולוגיים אודות המסרים העקומים "מאחורי" אגדות האחים גרים... אל תטרחו אפילו. האחים גרים תארו את הפשעים הגרוטסקיים, הקניבליזם, הרציחות הברוטליות של ילדים בידי הורים והורים בידי ילדים - בשחור על גבי לבן, בסיפור עצמו.) ואף גיינס מיהר להצביע על הצביעות:
אז בעידן הזהב קומיקסאים היו "סלבס" מוערצים שהופיעו בראיונות והצטלמו לפרסומות למכנסי ג'ינס. כעת הם והקהל שלהם הפכו לשולי החברה. גיקים, חנונים זרים ומוזרים. שריפות המוניות של חוברות קומיקס ערכו ניקוי חמץ ציבורי לקול צהלת ילדים חוגגים והורים גאים. המכירות ירדו בחדות והשוק עמד בפני קריסה.
הדברים הגיעו עד לאוזני הסנט שפתח וועדת חקירה בת שלושה ימים. הם זימנו עדים מכל צידי המתרס, כולל ד"ר וורטהם והבעלים של EC קומיקס, וויליאם גיינס.
גיינס טען בפני הוועדה שהאחריות לסינון ובחירה של חומרי קריאה, אמורה להיות מוטלת על הצרכן, והצרכן בלבד. הוא טען שזכותו הדמוקרטית של כל יוצר לעשות כאוות נפשו, וזכותו הדמוקרטית של כל הורה להחליט מה מתאים לילד שלו, ומה פחות. אבל… לא בדיוק במילים האלה.
הוא התבטא בלעג כלפי ה"קומוניסטים" שחוששים מהשפעותיו של ציור תמים. (בזמנו "קומוניזם" היה כינוי גנאי אמריקאי לכל מה שלא מצא חן בעיני האמריקאי דנן) והיו לו עוד כמה ביטויים חריפים כלפי מחרחרי הריב העבשים שמתיימרים להכתיב מהי אומנות.
הגישה של גיינס פורסמה בכל רחבי ארצות הברית והזמינה גל חדש של גינוי ציבורי. כולם נהנו לשנוא את גיינס, ותמיכה בקומיקס יצאה לגמרי מהאופנה.
אבל לוועדה לא היה קשה לזהות איזה כלי עוצמתי הם מחזיקים בידיים. הם ערכו תחקיר רציני, וגילו שהקומיקס האמריקאי פופולרי בכל שכבת גיל וגם סחר ייצוא לא מבוטל.
אלו שני היצרים שנאבקו על במות שנות החמישים ברחבי העיתונות, שידורי תחנות רדיו והטלוויזיה. מצד אחד, דור וותיק שאחוז חרדה תהומית מפני מדיום חדש לסיפורים - מדיום שאין להם איתו שיג ושיח. מצד שני רצון עז לנצל את העובדה שהדור החדש אשכרה מתחבר למדיום הזה - שהם עצמם כה שונאים.
בניגוד לטענה של וורטהם, הסנט מצא שבלעדי הקומיקס היו נותרים בארה"ב אוכלוסיות שלימות אנאלפביתיות. לפחות אם מדברים על השפה האנגלית… הקומיקס היה כור ההיתוך למהגרים. מקור לרכישת שפה וערכים אמריקאיים. לא וועדה כמו הסנט יוותרו על כלי פרופגנדה יעיל שכזה.
מה הבעיה? שיוצרי הקומיקס עצמם היו מהגרים. יהודים, איטלקיים, אפריקנים-אמריקאים, נשים, ועוד בני מיעוטים שהתקשו למצוא מקור עבודה אחר, והם איתגרו את דעת הקהל בתוקפם גזענות, בתמיכתם של זכויות אדם, וסובלנות.
ובכן, הוועדה הגיעה למסקנה שהקומיקסים כפי שהם כעת, הינם בושה לאומה האמריקאית. יצירות מתחת לכל רף ביקורתי ותחום שמושך יוצרים חובבנים שחיפשו דרך לפרנס את עצמם.
כל אירופה ואסיה צורכים את הקומיקס האמריקאי, אמרו חברי הוועדה. מה הם יחשבו עלינו? שאנחנו בורים גסים שנהנים מתרבות ירודה ואלימה? שומו שמים. ובכן, מעתה ואילך המדיום יהיה מוקדש רק להנגשת מידע והשפעות חיוביות לעילא ולעילא.
הא כיצד? בעזרת הנפת אצבע מתרה, וכמה נו-נו-נו מכוונים היטב. תראו, הסנט מצא שבכל מקום בו ניסו ליישם צנזורה חוקית - זה רק החריף את המצב, אז כל מה שנותר לסנט לעשות הוא להסיר את ידיהם מכל העסק, ולהתרות במילים חריפות את האשמים.
האשמים נמצאו והם… כולם
הוועדה המליצה שבנטל האחריות יישא פס הייצור כולו.
מחנכים והורים: צוינו לשבח ומתבקשים להמשיך לפקוח עין על המצב. דוכני מכירה: חייבים להעניק את תמיכתם לקומיקס איכותי. הם ישימו את חוברות חינוכיות במדפים מרכזיים ויסרבו להחזיק בקומיקסים טרפים. מו"לים: אחראיים לסנן את התוכן ולקבל רק ציורים וטקסט ברמה גבוהה. היוצרים: חייבים להיות אזרחים מהשורה הראשונה. אמן שהוכיח באיזשהו אופן שהוא אינו אזרח למופת, ובכן… יש "לבטל" אותו.
טוב ויפה, אבל תכלס…
חובבי קומיקס אוהבים לטעון שהצנזורה גרמה להדרדרות פושעת ברמה. הצנזורה בוודאי השפיעה על השוק בצורה דרסטית, ובימינו, אין הרבה שרואים בזה משהו חיובי. אפילו וורטהם נבהל מהביטול הגורף ששטף את ארצות הברית, והוא ניסה להביע את תמיכתו בשוק - אבל קומיקסאיםכבר ראו אותו כנבל.
תכלס, זה מה שקרה: המו"לים הופחדו כל כך, שהם והתאגדו לאיגוד מגזיני קומיקס באמריקה. הם יצרו "הכשר" בשם CCA - סמכות התקנון של הקומיקס עם רשימה ארוכה מאוד של חוקים.
עכשיו, מו"ל הוא בראש ובראשונה עסק, ואנשי העסקים האלה הקימו את ההכשר כדי להגן על עצמם מפני מסע הכפשה ציבורי שאיים על התעשייה. חושבים שעסק שואל את עצמו: מה ישפיע לטובה על הקוראים? מה יגרום להם להנאה, ויעביר להם תובנות בעלות משמעות? הצחקתם. עסק שואל את עצמו: כמה קונים פוטנציאלים יחליטו להחרים אותנו? ו- בואו נשתדל שהמספר הזה יעמוד על אפס, יאלה?
אז חותמת הכשרות של האיגוד היתה תשובה עסקית לבעיה כלכלית. האיגוד ניצל את התקנון כדי לוודא שיהיה להם את ציבור הקונים הכי רחב שאפשר.
הם קבעו שכל קומיקס יהיה מתואם לכל גיל. גם הצעיר ביותר. לא יקום ולא יהיה קומיקס למבוגרים.
הם שללו כל ציור שעלול לפגוע ברגשותיו או מנהגיו של כל נתח ציבור שהוא.
הם הקשו מאוד על ז'אנרים על-טבעיים כמו פנטזיה, מיתוס, וקסם, להמשיך להתקיים.
באופן כללי התחפרו עמוק בתוך האזור המותר והבטוח.
הנה קומיקס האימה האחרון מאת אי.סי קומיקס, כולל מכתב פרידה מאת וויליאם גיינס הלום רעם והבטחה לשוב עם חומרים חדשים. הבטחה שהוא לא הצליח לקיים, לפחות לא בגלגול הזה של החברה.
מה יצא מזה?
המו"ל לב גליסון קרס. EC Comics קרס. חברות שלא הצטרפו לאיגוד נמוגו אל דברי ימי ההיסטוריה. חברות אחרות הצטרפו לאיגוד אבל לא עמדו בחוקים הקשוחים של ההכשר. החברות המועטות שכן - הפכו למוגולי ענק ששולטים עד היום בשוק.
המונופול הזה יצר קיבעון ואחידות. נוצר מן ססטוס קוו. קיבעון ספרותי שמיחזר שוב ושוב את אותם קווי עלילה בטוחים ושמורים עד אין סוף. בלי לצאת מהקווים, ובלי לקחת הרבה סיכונים.
חלק גדול מהציירים הגדולים באמת, מהתסריטאים שהשקיעו ברעיון, במסר, ועלילה ושפה וסגנון - לא יכלו לעמוד בסביבת העבודה הנוקשה, והישגים אומנותיים גדולים ירדו לטימיון. הסיפורים הפסיקו לאתגר את הקוראים, והקומיקס נסוג לחיתוליו.
הקומיקס התקבע כמדיום קליל ושטחי שמיועד רק ילדים, ואפילו זה לא. כמו שהיטיב להגדיר סטן לי* (בערך במילים האלה): הקומיקס יועד לבעלי מינוס רציני במאזן ההשכלה, והוא כמעט התפטר מתפקידו מרוב תסכול. מי הוא היה? העורך של אטלס קומיקס אבל נצטרך לדחות את הדיבור עליו לפעם הבאה, כי גם מה שכאן לקח לי איזה חצי שנה לערוך.
לסיכום!
נקבע רף מינימלי שישמור על רמה אחידה, הן מבחינת ציור והן מבחינת שפה (אך לא מבחינת סיפור!)
שמירה על שקיפות וניקיון לאורך שנים ארוכות.
מתקבעת דעת הקהל, שקומיקס הוא ילדותי. לא-אמנות במקרה הטוב, והרסני ומטמטם במקרה הגרוע.
ובכן… נצטרך לעצור כאן כי הכמות של החומר שצריך לעבור עליו בשביל הסדרה הזאת אס-טרו-נו-מי. אני לא חושבת שאגזים אם אגיד שנברתי באיזה אלף קומיקסים בשלב הזה, והתחביב הזה מתחיל לחורר את הכיס. בכנות, היה אפשר להוציא מכל זה ספר, אם זה אשכרה היה מעניין מישהו מלבדנו, הא? אבל זה לא. אז... ניקח הפסקה זמנית ונמשיך לדבר על עידן הכסף, והענק המדהים של סטן לי - בפעם הבאה.
אם אתם אוהבים את מה שאני עושה כאן, ורוצים לראות המשך בזמן הקרוב - תוכלו לתרום לפרויקט של הסליק כאן. אולי כוס הקפה הבא שלי יהיה על חשבונכם ^_^
*כמו שציינתי בפרקים הקודמים, סקרן אותי לגלות שהרבה מקהילת הקומיקס היו יהודים, אז כל יוצר יהודי מסומן בכוכבית.
ביבליוגרפיה
