אני משתתפת בכמה קורסים לכתיבה, ומכיוון שמאוד עוזר לי לסכם את הדברים תוך כדי, חשבתי שכדאי גם לשתף אתכם, כי למה שאתם תפסידו תוכן מתוקצר ובלתי ערוך כמו הסיכומים המעורפלים שלי? אז בגלל כל זה הנה - בקצרה ממש - מה שניל גיימאן אומר על סיפור.
מהו סיפור?
מהו סיפור? ואז - מה - קרה. זה הכל. כל דבר בדיוני שגורם לקוראים להמשיך להפוך את הדפים. ושהסוף לא יאכזב, בסוף. "ואז מה קרה?" זה המשחק שאתם משחקים עם הקוראים שלכם. דברים שהם צריכים לגלות, דברים שהם צריכים להכיר, דברים שאכפת להם מהם. דברים שגורמים להם לשאול: ואז מה קרה?
כל דבר שאתם יכולים לעשות כדי לגרום לקוראים להפוך את הדפים - הוא חוקי.
והעיקר שלכם אכפת מהסיפור, ממה שקורה, מהדמויות. כי אם לכם לא אכפת - לאף אחד לא יהיה אכפת. ואם לכם אכפת - חייב להיות לפחות עוד מישהו אחד שגם יהיה אכפת לו, כי אחרי הכל אתם לא כאלה יוצאי דופן.
מאיפה מתחילים לכתוב סיפור?
תוציאו מחברת ותכתבו את כל מה שאתם יודעים. פשוט תשפכו. אף אחד לא הולך לקרוא את זה. אתם מספרים לעצמכם את מה שאתם יודעים. המוח שלנו תמיד מחפש את קשר משמעותי בין אירועים, גם אם אין ביניהם קשר בכלל. אז בוודאי שתוך כדי כתיבה המוח שלכם ימצא וימציא קשרים בין הדברים שכתבתם, והסיפור יתחיל לצמוח. למעשה, זה בדיוק המשמעות של סיפור בדיוני: למה דברים מתרחשים, מה גורם להם לקרות, ומה ההשלכות של מה שקורה. הקשר בין הדברים.
לא להסתכל למטה
כשאתם כותבים, זה קצת כמו לעמוד על קצה של צוק אינסופי. אין רשת ביטחון, אין לכם מושג אם זה יעבוד, אתם בטוחים שזה נורא, שאף אחד לא ירצה לקרוא את זה, ומי שכן יקרא את זה ירצה להחרים אתכם. אם תסתכלו למטה - תיפלו. אל תסתכלו למטה.
אף אחד לא צריך לקרוא את הטיוטה הראשונה שלכם - העיקר שאתם תוציאו את הסיפור שלכם אל הדף, תספרו לעצמכם את מה שאתם רוצים לדעת, את הדברים שלכם אכפת מהם, והכי חשוב - שתגיעו לסוף.
אל תסתכלו למטה - אבל כן תדעו לאן אתם הולכים. תדעו על מה הסיפור.
לפני ההתחלה: אודות מה הסיפור?
תקראו לזה תמה או נושא או אמירה או מטרה. לא משנה בדיוק. העניין הוא, שאתם צריכים לשאול את עצמכם: על מה אני כותב? מה אני מנסה להגיד? מה זה הדבר הזה?
בעיקרון, האמירה צריכה להיות ברורה עוד לפני שמתחילים בכלל לכתוב. הבעיה היא שקשה לדעת "מה זה" לפני שמסיימים את כל הסיפור. אז מה עושים?
תמציאו משהו, גם אם זה מעורפל ולא בדיוק, לא קשור וחלש. אז מה? זה רק כדי שיהיה לכם כיוון לחתור אליו. כשתגיעו לסוף הטיוטה הראשונה, יהיה הרבה יותר ברור מה הנושא, ותוכלו לערוך את כל מה שכתבתם - בהתאם.
בסוף, הקוראים לא ידעו מה היה הנושא שלכם, זה לא כתוב בשום מקום בתוך הסיפור או על גב הכריכה. אבל אתם תדעו. זה מה שאיפשר לכם לכתוב את מה שהם קוראים.
הבעיה בתוך הסיפור
הרבה פעמים קשה לכתוב מאבק. כולנו רוצים חיים קלים, כיפיים, נחמדים ונעימים. קשה לנו להקשות על החיים של הדמויות, מפחיד אותנו לגרום להן לריב. לטעות. זה מרתיע. אנחנו היינו רוצים לחיות חיים אידאלים, אז אנחנו רוצים להעניק את זה לדמויות שלנו. לא רוצים ליצור בעיות, לא בעיות אמיתיות בכל אופן. מעדיפים להחליק קשיים וניסיונות ...כי אולי לא יהיה לנו פתרון.
אבל יש כל כך הרבה דרכים לפתור את הבעיה. אפשר לפתור אותה בחכמה, בכוח, במילים. אפשר לפתור הכל. אולי זה יהיה הפיתרון מושלם, אולי זה יהיה פיתרון לא מספק, שיוביל למקום גרוע יותר. אולי הפתרון לא עובד בכלל. אולי ניסיתם ונכשלתם.
כל כך הרבה אפשרויות!
אבל אם אין בעיה, אין שום אפשרות בכלל. בסיפור חייב להיות מאבק, ועליכם לאפשר למאבק הזה להתרחש. תכניסו את הדמויות למצבים בלתי אפשריים, תנו להם להתכסח אחד בשני. אל תפחדו מההשלכות. בסוף אתם תמצאו פיתרון, אבל קודם כל - תמצאו בעיה.
מה הדמות שלכם רוצה?
הדמויות הן מרכיב חשוב מאוד של הסיפור. מי הן? מה הן עושות? אלה שאלות מאוד חשובות. אבל השאלה הכי חשובה, השאלה שפותחת דלתות, שמדליקה את הדמיון, שפותרת חסימות, הפנס שמאיר את הדרך, היא השאלה הזאת: מה הדמות רוצה?
אם הדמויות לא רוצות משהו הסיפור לא יתרחש. תמצאו את מה שהדמות רוצה גם אם זה משהו טיפשי. במהלך הסיפור זה יכול להשתנות, ייתכן שהיא תגלה בעצמה רצונות אחרים, עמוקים יותר, אבל מהתחלה - הדמות רוצה משהו מאוד מסוים ומוגדר - ואתם יודעים מהו. השאלה הזאת תציל אתכם שוב ושוב, בכל פעם שתיתקעו.
בספר בית הקברות מאת ניל גיימאן, הפרק הראשון פותח ברוצח שכיר שסיים את עבודתו בבית אחד שהיתה בו - עד עתה - משפחה. רק התינוק נותר והרוצח עומד להגיע אליו. הרוצח, מה הוא רוצה? ובכן, אתם כבר יודעים.
התינוק - מה הוא רוצה? לצאת. למה? כובע. כי הוא תינוק שלאחרונה למד לצאת מהלול ולקפצץ במדרגות.
ברור שהרצון הזה לא יחזיק מעמד במשך סיפור שלם - אבל כרגע -זה מתאים לדמות ודוחף קדימה את הסיפור. ובפעם הבאה שהסיפור ייתקע שוב נשאל את עצמינו: מה הדמות רוצה.
בכל רגע העלילה מתקדמת בגלל שיש דמויות שרוצות או צריכות דברים. הרצונות והצרכים האלה נתקלים אחד עם השני ויוצרים מאבקים שדורשים פתרונות. כאשר שתי דמויות רוצות משהו, הרצונות שלהן סותרות האחד את השני. שם - בפער הזה, הסיפור יתרחש.
מי ינצח? ואחרי שניצח, מה ההשלכות?
ואז מה קרה? זה הכל.
