בואו נדבר על דמות אידיאליסטית.
בעיקרון, אמרתי פה הרבה פעמים שחיסרון הוא מרכיב חיוני עבור דמות, אבל כעת אני מתייחסת לבעיה הרבה יותר מקיפה. לא מדובר על דמות שיש לה פגם. אחד מהרבדים שאמורים להרכיב את הדמות - חסר, והתוצאה יכולה להראות כך:
הראשונה היא דמות אדיאליסטית. מתאימה לדרישות הכי גבוהות של החברה שלנו. היא רובוט עם מסמך הוראות מפורט (רמ"ח ושס"ה מצוות פלוס) ובזה נגמר העניין מבחינתה. אין לה תהיות או ספקות. הרבה פעמים פשוט נכנה את זה "חינוכי", למרות שזה לא משקף את המציאות. זה רק אידיאל של שלימות שהרבה מאיתנו שואפים אליו.
השנייה היא מכונה תכליתית. מכשיר משומן שמריץ את העלילה על הצד היעיל ביותר. היא לעולם לא נעצרת כדי לשאול אם משהו נכון או לא נכון, ראוי או לא ראוי. העיקר - שהעלילה צריכה ממנה לשקר, לגנוב, ואפילו להרוג - כדי להתקדם. יכול להיות שהסיפור מעמיד אותה בצד של הטובים, אבל אם נשקול אותה במאזני המציאות, אין ספק שהיא בלתי אנושית ברמה מעוררת חרדה. גם כאן אנחנו עלולים לכנות את זה בטעות "גיבור" או לדמות לעצמינו שהבעיה רק שהדמות איננה "חינוכי".
אבל כל זה סתם שטויות. שורה תחתונה, חסר לדמות רובד חיוני. הדמות שכחה לפתח תודעה אנושית. אולי זה רע, ואולי זה דווקא טוב - אבל טכנית, מדובר בכלי ריק.
אין כאן אדם. זה לא בן אנוש. אין טיפת הזדהות.
אפשר בהחלט לבנות סיפור בעזרת כלי כזה. אבל נצטרך להבין שיש זה כל מה שיש כאן, כלי ולא דמות. סיפור כזה חייב להתמקד בעלילה. באירועים. כי הדמות לא מעניינת.
רוצים הוראות הכנה?
העמוד הראשון פותח את העלילה. לקפוץ כמה שיותר מהר למאורע המחולל. מה שנקרא, להתחיל בבום.
כשיש צורך להוריד הילוך, או להסביר דברים - נעבור לנקודת המבט של דמות אחרת. דמות מעוררת הזדהות ונורמלית - גם אם היא שולית.
הצעה: לבקר את הדמות מתישהו במהלך הסיפור. הדמות הנורמלית תציף את העובדה שהדמות הזאת בלתי אנושית, או שיהיו השלכות כבדות לעובדה שהיא בלתי אנושית, וזה לא תמיד יהיה נסלח. (אני לא בטוחה שהכרחי. לעיונכם).
דמות עצמתית
אבל מה אם אתם כן רוצים לבנות דמות? יכול להיות לזה מגוון סיבות. אולי העלילה שלכם לא עד כדי כך יוצאת דופן ומרתקת. הגיוני סך הכל (באמת, זה לא עלבון). אולי אתם כן רוצים לרגש ולהעניק לקוראים חוויה אנושית עצמתית.
ברירת המחדל של דמות תהיה אנחנו. אם לא נשקיע בה מחשבה מודעת, אז האופי שלה, המראה שלה, הרצונות שלה - וגם המוסריות שלה - יהיו העתק חיוור אלינו, או ביטוי עיוור למה שהיינו רוצים להיות. הדמות, כל הדמויות שלנו בעצם, עלולות להיות חסרות. בעלות אופי לא ברור, אפיון בלתי ייחודי, רצונות מעורפלים, דומות מידי אחת לשנייה, והעיקר - חוש מוסרי לא מוגדר.
כתבנו דמות בלתי מוסרית כי סמכנו על המוסר האישי שלנו.
מה זה מוסריות?
למילה הזאת, מוסר, יש משמעות מורכבת. לכאורה דמות "מוסרית" היא דמות טובה, כאשר הטוב מוכתב על פי הדעה האישית של הסופר. לכאורה דמות מוסרית תעקוב אחרי התכתיבים של מה שהסופר יודע שנכון וראוי. אבל מה נכון וטוב - זה לא הנושא שלנו כרגע.
בעיקרון, לדמות אמור להיות אפיון ייחודי משלה שמתאר איך היא נראית ולמה היא שונה מכל דמות אחרת בסיפור. יש לה גם אופי ספציפי ורצונות עצמאיים, נכון? כל הכלים האלה עוזרים לה למלא את התפקיד שלה בסיפור, התפקיד האישי והספציפי לה, אף דמות אחרת לא יכולה לתפוס את מקומה כי רק היא כזו.
אז זהו, שגם מוסר הוא מימד ייחודי של הדמות. זה כלי אישי שלה, שמתאר רק אותה. לאף אחד אין סרגל מוסרי שתואם בדיוק את זה של הדמות שלנו.
הסרגל הזה מכתיב מה היא חושבת שנכון וראוי, ומה שגוי ומגונה מבחינתה. מהו צדק ומהו חוסר צדק. מה מביש ומה מקור לגאווה. הוא מכתיב איזה אנשים היא מעריכה, ובמי היא מזלזלת. מה היא מתביישת לעשות ברבים, ומתי היא צריכה לספק לעצמה תירוצים כדי להתיר לעצמה להיכשל ברמה המוסרית שהיא הציבה לעצמה.
הסרגל הזה לא מכריח אותה להיות טובה. אבל הוא מראה מה היא חושבת שהוא טוב.
עכשיו מגלים את הדמות
זה הזמן לשיחת נפש עם הדמות. אבל בואו לא נפזר לשאלות מעורפלות כמו מה את אוהבת לאכול ואיך את אומרת שלום. דמות שחסר לה מוסריות, או בעצם כל דמות שנבנתה באופן אינסטנקטיבי ועיוור, היא דמות שלא פיתחה תודעה אנושית. חסרים לה דברים כמו הזדהות, חמלה, אמונה, זיהוי רגשות, ועוד.
השאלות הבאות יעזרו לנו לחשוף את האדם מאחורי המכונה. אין צורך לענות על כל השאלות, זה ממש לא שיעורי הבית. אבל ניסיתי לתקוף את החסר מכמה כיוונים שונים ולפחות אחת מהשאלות אמורה להציף אצלכם את התובנה.
מי הדמות? עבור איזה ערכים היא נלחמת?
השאלון
1. מה או מי הדמות הכי אוהבת בעולם?
זה דבר שיהיה לדמות או מישהו שהדמות תימצא בקרבתו – היא תהיה מאושרת/רגועה/מלאה סיפוק – לדעתה. משהו שהיא חושקת בזה, או מישהו שמעורר בה געגועים. לדוגמא: אני מאוד אוהב כסף. אני נהנה לחסוך, וכיף לי לדמיין מה אעשה עם הסכומים. אני מרגיש רגוע כשאני יודע שיש לי קופה בצד. נדמה לי שכאשר אקבל משכורת גבוהה בוודאי אהיה מאושר.
2.מה מאוד יכאיב לה?
זה דבר שכאשר היא תקבל / יקרה לה – היא תתאכזב. לדוגמא: כואב לי שלא מכבדים את דעתי. אם אני מדמיין שלא אכפת למישהו ממה שאני חושב, אהיה מדוכא או זועם.
3. מה יבייש אותה מאוד?
מה יגרום לה לרצות לקבור את עצמה באדמה?
לדוגמא, אם מישהו יגלה שעשיתי טעות - ארצה לעבור דירה ולא להיתקל בו עוד לעולם.
4. מה לא יבייש אותה בכלל?
זה דבר שאתם יודעים שהוא אסור - אבל לדמות לא אכפת כך כך. אם מישהו יעיר לדמות על כך, זה לא יפריע לה. למשל, אני יודע שיש איסור לדבר רעה על אנשים, ואני משתדל בדרך כלל, כמובן. אבל במקרה הזה ספציפית אני לא אשתוק כי זה אדם מפורסם / חשוב שלא ילמדו ממנו / הוא ידע מה הוא עשה כשהוא נכנס לזה וכו'.
שאלת אתגר: איזה תירוצים היא מספקת כדי להצדיק את עצמה?
5. מה הדבר הכי נעלה וטוב שהיא יכולה לעשות עבור העולם?
בעיניה, זה מה שראוי לעשות. אולי היא חושבת שכולם צריכים לעשות כך כדי שהעולם יהיה מקום יותר איכותי. אפשר להיעזר בתנועות פוליטיות להשראה. לדוגמא, אני חושב שצריך להעניק גיבוי מלא לאנשים בעלי כישורים יוצאי דופן והשכלה גבוהה. זה בוודאי יוביל את העולם למקום יותר איכותי.
שאלת אתגר: האם היא עושה משהו למען זה? מדוע?
6. מה יהיה דבר שיקומם אותה?
כלומר, מבחינתה זה דבר שלא יפה לעשות, לא ראוי. ואם מישהו עושה את זה, הוא רשע/חטא.
למשל, אני חושב שמי שעושה את עצמו מבין או מומחה יותר ממה שהוא, עושה עוול לעולם, במיוחד אם הוא מתקדם בעזרת הרמאות שלו.
שאלת אתגר: האם גם היא מקפידה על כך? מדוע?
6. מה הדמות מנסה להשיג?
(זה לא חייב להיות מה שהיא אוהבת)
כשהיא משקרת, תוקפת, מעליבה, הורסת, מתאפקת, בורחת, מה היא מנסה להשיג בזה? אלו בדרך כלל תגובות לסכנה, להרגשה שתוקפים את המרחב האישי שלה, את הדברים שהכי חשובים לה. אז היא אומרת לעצמה: אם רק אעשה ___ או אגיד ___ אז יהיה לי___
אם קשה לכם למצוא את התשובה, תתחילו מארבע הצרכים הבסיסיים: אהבה, מחסה, ביטחון, פרנסה.
7. למה היא כזאת? או מה גרם לדפוס המחשבה שלה?
חסר כלשהו נוצר במהלך החיים שלה. נלקח ממנה משהו בסיסי, וזה גרם לטראומה, לצורך בלתי נשלט להשלים את החסר הזה. זו אולי קלישאה, אבל התשובה הרבה פעמים נמצאת בעבר הרחוק. לא חייב להיות שמישהו עשה לה עוול דרמתי. אבל העבר שלה "חינך" אותה, שאם תהיה כזאת – היא תקבל שכר. ואם תהיה אחרת – היא תיענש.
למשל, אני כזה בגלל שאם לא עשיתי רעש והמולה – לא שמו לב שאני קיים, לא סיפקו לי את הצרכים שלי. התעלמו ממני. אולי גדלתי במשפחה מרובת ילדים ו/או מוכשרים. אז חוויתי דחייה: חסר ערך/מכוער/טיפש/דפוק/משוגע וכדו'. אבל כאשר אמרתי איזו חוכמה או משהו מפליא, פינו לי מקום והעניקו לי תמורה. לכן אני מתאמץ לעשות הכי הרבה רעש ורושם בכל מקום בו אני נמצא, ואני מנצל כל פירור של כישרון שיש לי בעבור זה.
(שוב, זה לא בניסיון להאשים את ההורים או המשפחה או הממסד – סביר שיש לדמות הורים אוהבים, ייתכן שהמשפחה שלה בריאה, והחברה הכללית איננה "נבל" שמנסה להתנכל למישהו ספציפי. אלא שבעיניה שלה, כך זה נחתם בתת המודע שלה).
עצה: קחו לכם דף, ותתחילו לכתוב שרשרת מחשבות מתוך נקודת מבט של הדמות. למה עשיתי כך? למה אני כזה? כי פעם...הורים שלי... הרבע'ס... ובכלל כל הקהילה... לא מקובל ש... ולכן... פעם אפילו... ובגלל זה...
כמה עצות בשולי הדברים
אני יודעת שעבורי, קשה למצוא תשובות עבור דמות שלא מכירים. יש כמה דרכים להתמודד עם זה.
1. לענות על השאלות בלשון מדבר. כאילו אתם ממש הדמות. אני.
2. תשימו לב לפעולות שהדמות עושה (זה כולל גם דברים שהיא אומרת). ולפעולות שהדמות נמנעת לעשות. ותחשבו: למה? אם הדמות לא מספיק פעילה, תזרקו עליה את הדבר הכי קשה/כיף/הזוי שאתם יכולים לדמיין, ותכתבו את שרשרת הפעולות שהיא נוקטת. (לא חייבים לכלול את הסצנה בעלילה אח"כ).
3. לקבל השראה מעצמך: נסו לענות על השאלות כאילו מדובר בך. (אם הרגשת חרדה, בושה, או כעס, סימן שהגעת קרוב מאוד לתשובה איכותית ויעילה. תמשיכו!) כמובן שאחרי שכתבת את התשובה של עצמך, אפשר לשנות איך שבא לך, אם בא לך, עבור הדמות.
4. לקחת מכר מהמציאות או אפילו דמות שאתם עוקבים אחריה מרחוק (פוליטיקאי, אמן, או דמות היסטורית) שכבר התעמקתם בו הרבה, ולענות על השאלות מנקודת מבטו.
תזכרו שמספיק תשובה אחת שמציתה את האור, ולהתעלם מהאחרות. זה לא שיעורי בית.
*הערה: במציאות יש מגוון גורמים ללקויות שונות בתודעה אנושית. אנחנו לא מתייחסים כאן לסיפור שממוקד בלקות כזו. אבל במקרה כזה כדאי לשים לב, שהסיפור מודע ללקות. מעניק מקום לגורם של הלקות ו/או להשלכות של הלקות. לא צריך אפילו לספר אודות הלקות לקורא. העיקר שהוא יהיה חלק הכרחי מכל העלילה, ולא רק תירוץ לכתיבת דמות גרועה.
