top of page

ההבדל התהומי בין אקשן והדרמה | סוגות ספרותיות

מרדפים, נפנוף אקדחים, אופנועים דוהרים ושאר מרעין בישין הם המרכיבים העיקריים של ספרי האקשן שיש לנו כרגע. למרות שאין בכל אלה פסול בפני עצמם, הם אינם אלא קישוט המתיימר לייצג סוגה שיכולה לתת הרבה יותר.


הסיפורת החרדית מעניקה מקום של כבוד דווקא לדרמה וכשאנחנו עושים את זה טוב זה ממש טוב. (אני אומרת את זה כצופה אובייקטיבית כמובן.) היא כל כך טבעית עבורנו שגם כשסיפור אמור להיות אקשן, הוא מתערבל עם המון טרופים של דרמה ומפספס קהל גדול של קוראים. אנחנו חושבים שדרמה היא הכלי היחיד של המסר ורק היא שווה את הזמן הבוגר, החכם, והערכי שלנו. האקשן נותר עזוב ורדוד ואנחנו חייבים לתקן את זה.


אקשן הוא התבנית הבסיסית לכל עלילה. רוברט מקי קורא לזה ארכי-עלילה אבל אני חושבת שאקשן זה שם הרבה יותר קליט. נתחיל במרכיב היסודי ביותר של כל סיפור בעולם:

  • ביט נקרא כך על שם פעימת הלב. הוא יחידת הבסיס הקטנה ביותר בכל מוזיקה, שירה, ריקוד ועכשיו גם עלילה. ביט הוא זוג של פעולה והתגובה לה. אם אני זורקת כדור ואתם תופסים זה ביט. אם אני שואלת ואתם עונים זה ביט.

  • אירוע מורכב מסדרה של ביטים. הדוגמה הראשונה הובילה לאירוע של משחק תופסת, השניה לאירוע של מריבה.

  • עלילה מורכבת מרצף של אירועים שמובילים למטרה מסוימת.


לסיכום, פעולות בונות ביט. ביטים בונים אירוע. אירועים בונים עלילה. היחידה הכי קטנה של כל סיפור היא פעולה והפירוש המילולי של Action הוא פעולה. פיזיקה.



ניקח לדוגמא סצינה מגבעת השממה של רבי מנדל. למקרה שהייתם קבורים באיזה בור בעשור האחרון, מיקלוש הוא ילד שאיבד את הוריו במלחמת העולם השניה. פרופסור גזונטהייט הבריח את מיקלוש לארץ וסידר לו משפחה אומנת. כשמיקלוש שומע על כך הוא בורח בזעם לחוף.

פרופסור גזונטהייט ומיקלוש בסצינה מתוך גבעת השממה של רבי מנדל

כל ביט הוא זוג של פעולה והתגובה לה. אתגר: פתחו את הספר בעמוד 42 וכתבו על דף את הביטים המלאים של הסצנה. תוכלו להיווכח בעצמכם במתכונת של פעולה והתגובה לה.


אז כל סיפור חייב להיות סיפור אקשן, נכון? לא בדיוק. רוברט מקי קורא להם מיני-עלילות ואני קוראת להם דרמות. אלו ז'אנרים שלא מצייתים לחלוטין לתבנית של אקשן, אבל חשוב לזכור שגם הם בסופו של דבר מתבססים עליו.


לא ניתן לחלק באופן נקי את הז'אנרים לכן נתאר את זה בצורה הכי מדויקת אם נעמיד את כולם על סקלה שמתחילה באקשן ומסתיימת בדרמה.


כל הז'אנרים והסוגות בסיפורת החרדית

בקצוות הסקלה יש לנו את ז'אנרים כמו ריגול שתמיד יהיה אקשן ודרמה משפחתית היא הדרמה הכי דרמטית שיש. אבל יש ז'אנרים שקרובים למרכז. פנטזיה למשל יכולה בקלות להיות דרמה או אקשן. מה עושים במקרה כזה?


הבה נמשיל את הסיפור לתפוח. אני חותכת אותו כך: טבע, חברה, אישי, עצמי. כל פלח מייצג רובד, שכבה במציאות שלנו. בכל סיפור יש בעיה, והגיבור נאבק נגד כוחות אנטגוניסטיים כדי לפתור את אותה. הקונפליקט הזה מתנהל על גבי אחד מהרבדים של המציאות.

  • רובד הטבע כולל כוחות חסרי זהות בעולם החיצוני והוא נמצא על גבי הקליפה של התפוח. לדוגמא, רעידות אדמה, ווירוס, או צבא זומבים.

  • רובד החברה כולל כוחות חיצוניים בעלי מניעים אנושיים. אלו ממוקמים קצת מתחת לקליפה. אפליה חברתית, מאבק נגד הממסד, כוחות החוק ועוד.

  • רובד האישי כולל קשרים ויחסים בינאישיים. אלו כוחות שמרוכזים פנימה יותר. הם קרובים יותר לליבת התפוח. למשל בעיות תקשורת, דעות שונות, מחלוקות, ריב ומדון, וכן הלאה וכדומה.

  • רובד הפנים כולל את כוחות הנפש הפנימי של האדם עצמו. כוחות שמרוכזים לחלוטין בפנים, בגרעין התפוח. התמודדות עם אתגרים נפשיים, עם יצרים, שאיפות וכולי.


ככל שהרובד של המאבק חיצוני יותר, כך הז'אנר קרוב יותר לאקשן. ככל שהרובד פנימי יותר כך הז'אנר קרוב יותר לדרמה. מאבקים רבים שולחים אדוות לרבדים השכנים, אבל חובה להתרכז ברובד אחד עיקרי.


זה עניין של קומפוזיציה. תמיד יהיה מלך אחד.


לדוגמא: סיפור פנטזיה בה הגיבור מתמודד נגד מציאות אפוקליפטית של אחרי מלחמה אטומית. בסיפור כזה המאבק העיקרי מתנהל ברובד של הטבע. אפשר להוסיף עלילת משנה אודות קשר שמתפתח בין הגיבור לחבריו לצוות.


משנה. מילת קסם. העלילה הזאת שולית. תקבל פחות זמן מסך ופחות נעמיק בה. בסיפור הזה יהיו מעט אלמנטים משניים של דרמה בגלל שעלילת המשנה מתנהלת ברובד האישי, אבל עיקר הסיפור יתנהל לפי התבניות הוותיקות והאהובות של אקשן.


אלמנטרי, ווטסון.


אקשן ודרמה הם גישות שונות בתכלית לאותה בעיה. בעיית הסיפור. כשמנסים לעשות תערובת בין אקשן ודרמה חשוב לתת יותר מיקוד לאחד הסוגים ורק "לתבל" בעזרת הסוג השני.


אם הז'אנר הראשי הוא אקשן, צריך לאזן את האלמנטים של הדרמה בעזרת אלמנטים עוד יותר חזקים של אקשן.


ניקח לדוגמא מותחן פוליטי. הקוראים יהיו מוכנים לסלוח ל"עבירות" כמו מסר בוטה וריבוי פרוטגוניסטים - כל עוד ההגשה מבדרת מספיק, והיא תהיה מבדרת אם כל שאר האלמנטים יתאימו לסוגה ולציפיות שלהם.


כשקוראים מתלוננים על חוסר אמינות, הרבה פעמים הבעיה היא סיפור שניסה לפסוח על שני הסעיפים. אנחנו לא נבין את המנה שהגישו לנו. אלה מאיתנו שציפו לדרמה, יתלוננו על אלימות לא חינוכית. אלה שציפו לאקשן יתלוננו על הרצאות מוסר מתחסדות.


קריטי להבין את ההבדל בין אקשן ודרמה, להבין שצריך לבחור, ולבחור נכון. לבחור על פי האמת הפנימית של הסופר.


סיפור משקף את האמת הפנימית של הסופר, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. איך נראה העולם בעיני הסופר? האם הוא מקום מורכב שדורש הכלה והיכרות מעמיקה בכל הצדדים? או שמא הוא נתון למשפט בין טוב ורע, מחולק לשחור ולבן?


סופר שרואה את העולם בערכים של שחור ולבן, ובכל זאת מנסה לכתוב על הרבדים העמוקים של התפוח - לא יצליח לפנות לליבו של הקהל באמת. הוא יעשה רושם צבוע מתחסד ושיפוטי.


וכן להפך. סופר שמתחבר לאנושיות של כל מי שסביבו, ומחפש להבין ולהכיל, גם את הגוונים האפורים, לא יצליח לכתוב אקשן שירגש באמת את הקהל. הוא יעשה רושם צבוע ומתחסד ורכרוכי.


הפוסט הזה ארוך קצת יותר מידי, אז נדבר על התכלס, האלמנטים המדויקים שמפרידים בין הסוגות בפוסט הבא.


ובנתיים מבחן אופי קטן:


איך המציאות בעיניכם?

  1. אתם הצודקים. אפשר אולי להבין את הצד השני, אבל האמת היא שהוא טועה?

  2. אתם הגיבור של סיפור חייכם?

  3. אתם חלק מהכוחות של הטוב בעולם?

  4. יש רוע אמיתי ומוחלט וחובה להיאבק נגדו?

כנראה שאתם רואים את העולם דרך משקף של אקשן. ייתכן שאתם נהנים לקרוא דרמה, אבל האמת היא שתתקשו להשיג עומק בז'אנר הזה. תלמדו על אקשן ותראו איך אפשר לבטא את ההשקפה שלכם בצורה המבדרת ביותר.



>> ההבדל התהומי בין אקשן והדרמה | סוגות ספרותיות





1,201 צפיות18 תגובות

פוסטים קשורים

18 Comments


Guest
May 31, 2021

קראתי את הספר סיפור של רוברט מקי אין ספור פעמים.

את לא הבנת אותו נכון.

אין שום קשר בין ארכי עלילה, מיני עלילה ואנטי עלילה לבין ז'אנרים, אלו שני דברים שונים לחלוטין.

יש ג'אנרים שמופיעים יותר באחד ממבני הסיפור לעיל אבל ממש לא בהכרח.

לכי תקראי שוב...

וגם אני אלך לקרוא,

Like
Replying to

נראה לי שכבר אמרתי מתישהו שאני אוהבת את שיעורי הבית שאת נותנת, אבל אני פשוט מרגישה צורך לומר את זה שוב.

תודה עליהם, הם מוסיפים לי המון!

Like

קודם כל- אחד הפוסטים

קראתי שוב ושוב ושוב

רציתי לשאול ומקווה שלא מאוחר מדי לקבל התייחסות-

מה יקרה אם סופר/ת יכתוב ספר על הנושאים הפנימיים של התפוח.... היינו, נושא של דרמה, לדוגמא- על יחסים בין אישיים.

וישתמש בכל המאפיינים של אקשן? דמויות פעילות, דמות ראשית יחידה, זמן ליניארי וכו' וכו'

איזה מין ספר יצא לנו אז, ואיך יגיבו הקוראים?


Like
הגיבן
הגיבן
Mar 13, 2021
Replying to

הסוגות נוצרו בעקבות סיפורים ששיקפו את המהות האנושית שלנו. אוטומטית כאשר סופר יכתוב על עומק אישי, המבנה שיווצר לו יהיה של דרמה. אם הוא בטבעו סופר אקשן, הוא עלול להכניס יותר מידי מבנים של אקשן ולא יצליח להביע את העומק הרצוי, והסיפור יתפספס. למשל:


דמות ראשית יחידה לא יכולה להביע תמה - רעיון שלם. היא מכילה רק נקודת מבט יחידה וקבועה. היא מתאימה לסיפור שטוח שמביע טוב נגד רע. סיפור דרמה שיפשט כך את העולם יעשה רושם צבוע וכמו של "הרצאת מוסר".


כמובן אפשר ורצוי לשלב בין אקשן לדרמה. אנחנו נוכל לסבול סיפור בו מאפיין יוצא דופן הוא אקשן, נניח דמות ראשית יחידה. כלי הדרמה האחרים שבסיפור יפצו על המגבלה הזאת. זה עניין של איזון.

Like

הגיבן
הגיבן
Sep 26, 2020

ליאל, עולם הכתיבה מורכב ממושגים רבים שמחוברים אחד לשני, תלויים האחד בשני, בקשר מפותל. בפוסט ניסיתי כמיטב יכולתי להסיר את הלוט בצורה תמציתית ואני בטוחה שיש כמה רעיונות שנגעתי בהם ברפרוף בלתי מספק. אפשר להרחיב עליהם במשך שעות וימים שלמים. נסי לפרט איזה מושגים התקשית להבין ואכתוב עליהם פוסט נפרד 🙂

Like

ליאל
ליאל
Sep 26, 2020

ממ...

לא הבנתי כלוםםםםם

Like

דיפרנט
דיפרנט
Sep 23, 2020

היי כל מי שנמצא פה!

זוכרות מי אני בכלל???

הגיבן - סוף סוף הגעתי לקרוא אותך!!!

כמה זמן עבר מאז ההתראה?

עם כל הנפילות רשת שהיו... אנא תספרו שזה קורה פה לעוד מישהו או שאשתגע!!!

לקרוא אותך בעיון עכשיו יהיה פיצוי הולם...

מלקקת שפתיים.

Like
bottom of page