אז רצינו לכתוב סיפור, מה?
לפני הכל, אנחנו בוהים בעמוד ריק, לא יודעים להתחיל, חוששים להתחיל. כל צעד נראה כמו צעד מהותי, הרה עולם. וזה מאוד מפחיד. פעם קודמת למדנו על שיטת כוכב השלג. זו שיטה מצוינת עבור מי שמתקשה להתחיל. כוכב השלג עוזר לנו להחלץ מהדף הריק הזה. להתקדם, ולהקל על המאמץ כמה שרק אפשר, ולהתחיל לראות תוצאות ממשיות.
לכן הצעד הראשון של השיטה אמור להיות הצעד הכי קל ופשוט. ובכל זאת, קל להתבלבל ולהסתבך איתו הרבה יותר ממה שאמורים. משפט המפתח הוא הצעד הראשון של כוכב השלג, והוא מתחיל לגלגל את הכדור. אולי קצת מורכב להכיל שכרגע, התפקיד שלנו לעזוב את כל הרעיונות העמוקים והפרטים היפהפיים שנחבטים במוח שלנו - וזה מה שקשה. אבל המשפט עצמו, הוא פשוט. זה לא מורכב, זה רק התחלה, וזו מטלה קטנה וקלה.
כרגע יש לנו מטלה אחת פשוטה: להפוך את הדף הזה לדף שאינו ריק.
כרגע, אנחנו מציירים סקיצה בסיסית מכוערת שכל ילד יכול לעשות. אנחנו צריכים לקחת נשימה עמוקה, ולהיות מוכנים לעזוב, לשחרר. זה לא משפט שמסכם את הסיפור כולו, זה לא אמור להיות ייצוגי, או עמוק, או מרתק. זה רק גרעין קטן. גרעין עם פוטנציאל להתפתח לעץ יפהפה אם נטפח אותו בחכמה. אבל לא עכשיו, לא כרגע. עכשיו אנחנו בונים רק את הגרעין. אז איך עושים את זה?
נתחיל ממשולש פשוט
דבר ראשון, צריך לעזוב את הסיפור. להשאיר את כל הרעיונות היפים והעמוקים בצד. הם לא יברחו, מילה שלי! כדי שמשפט המפתח באמת ימלא את תפקידו, כדי שהוא באמת יעזור לנו, עליו למלא שתי מטרות:
בסיס איתן עליו אפשר להרכיב את שאר הסיפור
פותח את היצירתיות ולא חוסם או מגביל
בואו נפשט את הסיפור כולו למושג בסיסי אחד. פעולה. סיפור טוב מבוסס על יסוד איתן של פעולות. ברור שיש עוד חלקים רבים שחשובים לכם, לקוראים, וגם לי, אבל משהו חייב להתרחש בסיפור, כדי שיהיה בכלל סיפור. כל החלקים האחרים, חשובים ככל שיהיו - תלויים לגמרי בפעולה.
אז בואו נסיר את כל הכוונות, והרצונות, והמניעים והשאיפות מהסיפור. עכשיו היצירה נראית מאוד שטחית, אפילו משעממת, לא? מצוין! קל לכתוב משהו שטחי ומשעמם נכון? אז צריך להיות לנו מאוד קל להפוך את הדף הזה לדף שאינו ריק.
יוסי הלך לצרפת. יוסי ראה עולם. יוסי חזר הביתה.
למה יוסי נסע, מה הוא התכוון לעשות, ואיך הוא הרגיש בזמן הזה - כל זה סתם פרטים. כלומר, לא סתם. פרטים חשובים מאוד, החלק שהכי מרגש והכי יצירתי ומיוחד, וזה מה שבא לנו לכתוב כאן ועכשיו. אבל בואו נזכור שהפרטים האלה אינם עמודי התווך של היצירה. אז במשפט המפתח אנחנו לא נשתמש בזה. אנחנו נתמקד בפעולה של הסיפור.
שלב ראשון: למצוא פעולה חיצונית וגדולה
מהי הפעולה? זה העולם של הסיפור שמשתנה. הפעולה היא העיקר של הסיפור לכן המשולש מבוסס עליה. אנחנו צריכים למצוא את הפעולה העיקרית שמתחילה את הסיפור, וזה לא יהיה משהו עמוק או פנימי. אלא משהו כללי, חיצוני, ש ט ח י.
עכשיו, העולם של הסיפור יכול להיות עולם פנימי של יצרים, נפש, ונשמה. יכול להיות שזה סיפור דרמה עמוק ומתפלסף, ולא סיפור אקשן חיצוני. אבל גם אם זה סיפור כזה - משהו בעולם החיצוני זז כדי להשפיע על הפנימיות של הדמות.
מאוד קשה לכתוב סיפור בלי התרחשות. קשה לכתוב על דמות שמחפשת לממש את עצמה, אבל קל לכתוב על דמות שרוצה להגיע מקרית שמונה למצפה רמון בלי שקל בכיס - ותהיו בטוחים שבדרך היא תלמד כמה דברים על עצמה. קשה לכתוב על דמות שצריכה להתבגר, אבל קל לכתוב על דמות שעוברת לחו"ל ונתקלת במגוון חוויות שמכריחות אותה להתבגר.
"יוסי רוצה לממש את עצמו ולזכות בהערכה", זה סיפור שמאוד מאוד קשה לכתוב. לעומת זאת, בחור ישיבה נמלט לצרפת כדי להימנע מגיוס, הוא רעיון שפותח אלפי רעיונות ומפגשים אפשריים, מפגשים שיגרמו לו לממש את עצמו, ואולי אפילו לזכות בהערכה, לכו תדעו. העיקר - הפוטנציאל קיים. זה מה שחשוב פה.
במשפט המפתח אנחנו לא קובעים מהו הסיפור. אנחנו מחפשים את הפוטנציאל לסיפור טוב.
אם בסיפור שלכם כרגע אין דבר כזה, כדאי מאוד להמציא אותו, לא משנה איך או כמה או מה בדיוק. תמציאו! אתם תראו איך כל הסיפור נכנס לפוקוס כשעושים את זה.
בלחיות וחצי מאת רות קפלר, יענקל'ה צריך להשתנות, ודי קשה לעשות את זה כשאתה אשכרה לא יכול לזוז. ולמרות שזה סיפור דרמה, סיפור מרגש, סיפור פנימי ועמוק - משהו זז בעולם החיצוני. רעידת אדמה כולאת את יענקל'ה חסר האונים עם מלווה רק קצת פחות חסר אונים ממנו, במבנה בית ספר ריק. זה לא החלק המשמעותי של הסיפור, אבל זו כן פעולה חיצונית וגדולה שיכולה להיות במשפט המפתח.
בוא נחזור ליוסי שלנו. יוסי נמלט לצרפת. זה משהו שקורה בעולם החיצוני, וזה יצטרך לדחוף את יוסי להשתנות. הסופר לא משאיר את יוסי באותו מקום ומצב ומקווה שאיכשהו, בדרך אגב, הדמות תלמד ותתפתח רק מלתרגל דיונים פילוסופיים מול המראה.
אוקי, תכלס: איך נגלה את הפעולה של הסיפור?
הדמות עושה כל כך הרבה דברים במהלך הסיפור, וחלקיקי סצינות ודיאלוגים בוודאי כבר מתרוצצים לנו בראש. אבל מהו הפעולה העיקרית, השינוי הגדול הזה, שגורם לכל הסיפור להתרחש?
יכול להיות שקשה למצוא את זה, יכול להיות שזה עדיין לא קיים בסיפור בכלל. אז בואו נהפוך את זה לפשוט. משהו עובר ממקום למקום, או ממצב אחד למצב אחר. מישהו עובר מקום, משהו נופל, קם או בורח, מישהו נעלם, נשבר, משהו קורה. וזה קורה באיפשהו בתחילת הסיפור הזה.
זה הכל. פשוט, נכון? אם אין פעולה כזאת עדיין, נמציא משהו. הדמות עוברת דירה. תופסת טרמפ. מאבדת את משרתה. משכלת קרובי משפחה. מקבלת קרובי משפחה. משהו, לא משנה מה. העיקר שהוא יהיה חיצוני וגדול.
ותזכרו: תמיד. תמיד! אפשר לחזור ולשנות אחר כך את השלב הזה. אל תדאגו אם זה מתאים בדיוק, אם זה סימבולי מספיק או כבד או משמעותי. העיקר שעכשיו משהו יזוז וידחוף את הדמות לפעולה, ידחוף אתכם לפעולה ויוציא סיפור אל הדף. אחר כך? תשנו, מ'כפת לי.
הנה כמה שאלות שיכולות לעזור לנו למצוא את הפעולה הזאת:
מה עובר ממקום אחד למקום אחר? איסתרק מאת מ. קינן: הדמות נחטפת מהארמון אל אדמת אויב
איזה דבר משתנה ממצב מסוים למצב אחר? לחיות וחצי מאת רות קפלר: האדמה משתנה מאדמה יציבה לאדמה רועדת...
מה האפשרויות שעומדות בפני הדמות בהתחלה? גג אדום מאת יעל רועי: הבן יכול להמשיך להסתפק במועט, או לחפש עבודה שתספק לו כסף לרכוש את מה שהוא רוצה.
מהי הבחירה הראשונה של הדמות? רק שלושה חודשים מאת רבי מנדל: הקוסם בוחר להיות שותף במזימה לשדוד תכשיט נדיר
מה מפריע לדמות להצליח? שליחות הגורלית מאת מאיר ברעם: יש גזירה לשרוף את כל התלמוד, מה שימנע מראובן ללמוד.
נסו לחפש את התשובה ברבע הראשון של הסיפור, ולא בסוף שלו. משפט המפתח פותח לנו את הסיפור, ולא תוחם אותנו ולא מקבע אותנו לאיזשהו סוף מסוים.
עכשיו, השאלות מיועדות לכוון אתכם אל הפעולה, ואפילו תשובה אחת עלולה לגלות לכם מהי. לא צריך תשובה לכל השאלות כולם, ובכלל, לא לכל סיפור יש תשובה על כל שאלה. זה רק כדי לעזור לכם למצוא את הפעולה המיוחדת הזאת שתוכל להיות בסיס לסיפור.
לסיכום, התרגיל: תחפשו משהו שעובר מקום או מחליף מצב בתחילת הסיפור, ותרשמו אותו. זה הקודקוד הראשון של המשולש.
שלב שני: למצוא את הדמות הראשית
כמו שכבר אמרנו, משפט המפתח מתמקד בפעולה. לפעולה יש קשר ישיר עם מישהו מיוחד מאוד. הדמות הראשית. הפעולה הזאת משפיעה על הדמות, ומכריחה את הדמות לפעול, או שהדמות עצמה היא זו שיזמה את הפעולה.
יש סיפורים שנולדים ישירות מהפעולה: יש רעידת אדמה. איך אנשים יגיבו לזה? כל התלמוד עתיד להישרף. מי מושפע מזה ומה סביר שהוא יעשה? התשובה יכולה לייצר להקה שלימה של דמויות, לכל אחת מהן תפקיד חשוב.
אבל בשביל לצייר את המשולש, צריך דמות אחת ראשית שתרכז את העוצמה של הסיפור. דמות שתייצג את הסיפור. זוהי הדמות שמושפעת הכי חזק מהפעולה, או הדמות שיזמה את הפעולה. איך מוצאים אותה?
הנה כמה שאלות מכוונות:
איזו דמות תעבור שינוי? באיסתרק מאת מ' קינן הדמות הופכת מילד למלך. הדמות היא איסתרק.
איזו דמות מסכנת הכי הרבה? בשליחות גורלית הבחור מסכן את חייו. הדמות היא הבחור.
מי אשמה בפעולה/שינוי? ברק שלושה חודשים הקוסם חותם על הסכם עם כנופיית עבריינים. הדמות היא הקוסם.
מי מאבדת הכי הרבה בפעולה/שינוי? בסימן חיים מאת אלי וגולד הדמות מאבדת את משפחתה וביתה. הדמות היא הילד ששכחתי את שמו.
מחברים את הדמות למשפט
עכשיו נשבץ את הדמות במשפט המפתח. כל דמות מורכבת מהרבה מימדים, אופי פנימי ואפיון מעניין, רצונות שאיפות ותכונות נפש. איך נוכל לפשט את כל זה כך שיתאים למשפט מפתח שטחי? נבחר רק את החלק שיכריח אותה לפעול.
אז יוסי הוא גם בחור עדין, בלונדיני עם עיניים ענקיות שמסתתרות מאחורי זגוגיות משקפיים שנשברו קצת יותר מידי פעמים. אז מה? כל זה לא רלוונטי לפעולה, לכן זה מיותר לגמרי כרגע. המטרה שלנו היא לצייר את הצורה הכי בסיסית שאפשר. בלי פרטים, ובלי להתעמק. אנחנו אפילו לא נכתוב את השם של יוסי, כי זה ספציפי מידי.
אנחנו נשתמש באפיון החיצוני של הדמות. בחלק שבו שקשור לפעולה שמתרחשת. במקום לכתוב יוסי נמלט לצרפת, נכתוב: בחור ישיבה עריק נמלט לצרפת.
זה פותח לנו הרבה יותר אפשרויות להמשך. העובדה שהוא בחור ישיבה שלא מוכן לעשות דיחוי - קשורה ישירות לפעולה באופן הרבה יותר עוצמתי מאשר "דמות אקראית כלשהית עוברת דירה לצרפת כי למה לא". קשה לצמצם את התמונה העמוקה והרחבה של הדמות לתיאור שטחי של האפיון שלה. מה עם כל הכוונות שלה, הרגשות, המניעים והשאיפות? כל זה מיותר? ממש לא. אבל עכשיו זה לא הזמן לזה. אנחנו מתעלמים מכל הפרטים ומשטחים את הסיפור לצורה בסיסית שהאדם הכי פשוט יכול לבצע. וזה מצית את הדמיון שלנו, כל כך הרבה אפשרויות טמונות במשפט הפשוט הזה, דווקא בגלל שהוא פשוט, דווקא בגלל שהוא לא מפרט, הוא משחרר אותנו להתפרע בהמשך כאוות נפשינו.
הנה כמה שאלות מכוונות:
מה חסר לדמות? נו נתי, לאט אבל בטוח מאת א. לפידות: חסר לדמות ביטחון עצמי (נדמה לי). הדמות: ילד מגמגם.
מה הדמות רוצה? בין שתי טיפות מאת אלי וגולד: שני ילדים רוצים לחזור הביתה. הדמויות: נסיך מוסלמי וילד יהודי התחלפו.
מה ייחשב בעיניה ככישלון? הצוואה מאת ח. גרינבוים: הדמות חייבת לסכל מזימה נגד המוסד. הדמות: סוכן מוסד.
מה ייחשב בעיניה כהצלחה? עולם חרש מאת ב. יענה: אֶמי תצליח אם היא תיחשב "נורמלית" בעולם החרש. הדמות: ילדה שומעת.
מה היא מסכנת? מה היא עלולה להפסיד? המצולע מאת יונה ספיר: הדמות תפסיד את משפחתה. הדמות: אב בעל כישורים מיוחדים.
על מה הדמות מוותרת, או מה היא מוכנה לאבד? סתרים מאת דבורה רוזן, הדמות מוכנה לאבד את הערכת החברה. הדמות: בחור ישיבה אבוד.
(בחלק מהספרים יש כמה דמויות ראשיות. בחרתי להדגים בעזרת זו שהכי בלטה לי)
שוב, לא צריך לדעת את התשובה לכל השאלות האלה, אבל אולי אחת מהם תדליק אצלכם את הנורה: אהה! זה הדבר שחיפשנו, הפרט החיוני באפיון שלה שהוא מה שגורם לדמות הזאת לפעול.
לסיכום, התרגיל: תחפשו מישהו שמושפע מהשינוי או גורם לשינוי, ותרשמו אותו. זה הקודקוד השני של המשולש.
שלב שלישי: למצוא את הנסיבות
הרקע מאפשר לאירועים שבסיפור להתרחש. הרקע הוא הבמה של הדמויות, המקום והזמן שמצריכות את הפעולה שלהן.
ברקע יש המון דברים. סביבה, תרבות, חוקים, ניצבים… אז כרגע אנחנו מתעלמים מכל הפרטים האלה. חלק קטן בלבד מהרקע חשוב לנו: הנסיבות שמאפשרות לפעולה להתרחש. אם יוסי צריך לנסוע לצרפת, הלא צריך שתהיה צרפת. מובן מאליו, נכון? מעולה, כי גם ילד צריך להיות מסוגל לבצע את השלב הזה. קשה מאוד לוותר על כל הפרטים המרתקים שכבר דמיינו ותכננו, אבל רק עוד מאמץ אחרון ויהיה לנו בסיס איתן לבניית הסיפור. בסיס שיתיר לנו להתפרע בהמשך. צריך לבודד מתוך כל פרטי הרקע את הנסיבות שמאפשרות את הפעולה. אם נחזור ליוסי: בחור ישיבה עריק ממאה שערים נמלט לצרפת ונתקל חזיתית בעולם הרחב. הנה כמה שאלות מכוונות:
מה חסר לעולם? בצוואה - הגנה מפני סוציופאת שמאיים על שלום המדינה. הנסיבות: מזימה שמסכנת את המדינה.
מה דרוש תיקון בעולם? בבין שתי טיפות- הקהילה התורנית בטורקיה זקוקה להגנה מפני ההשכלה שמשפיעה על הסולטן. הנסיבות: ארמון המלוכה באימפריה העותמאנית.
מה מפריע לדמות לפעול? ממעמקים מאת ר' מ. להמן: הדמות מוחזקת כעבד במערב אפריקה. הנסיבות: ספינת פיראטים.
לאיזה מקום היא עוברת? בסימן חיים הדמות עוברת לאמריקה. הנסיבות: מושבה באמריקה.
איזה מקום היא עוזבת? בלחיות וחצי הדמות עוזבת חדר בטוח ומוגן בבית החולים. הנסיבות: רעידת אדמה.
איזה מצב משתנה? פתאום אחות מאת ג. שפר: הדמות מגלה שהיא אינה בת יחידה: הנסיבות: גילוי אחותה הנעלמת.
שוב, זה לא שיעורי בית. אנחנו לא צריכים לדעת את התשובה לכל השאלות האלה, ולא בכל סיפור יש בכלל את התשובות, אבל אם אחת מהן מדליקה את הניצוץ שחושף את הנסיבות - מעולה!
לסיכום, התרגיל: תחפשו את הבמה שמאפשרת לפעולה להתרחש ותרשמו אותה. זה הקודקוד השלישי של המשולש.
למה משפט המפתח צריך להיות שטחי?
ככל שהמשפט שלנו יהיה יותר כללי, שטחי, וחיצוני, כך ייטב. נשמע ממש דפוק להתחיל ככה סיפור, נכון? אבל זה דווקא טוב. המשפט צריך לשרת אותנו. וכרגע אנחנו בהתחלה. עוד לא כתבנו שום חלק מהסיפור. אין לנו מושג מה אנחנו באמת רוצים לעשות או לאן בדיוק זה ילך ומה יצא מזה. יש לנו רעיון מעורפל בלבד, ורמז לכיוונים אפשריים. הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות עכשיו, הוא לקבע את זה בבטון, להקפיא את כל האפשרויות, ולהרוג את היצירתיות.
עשיתי סיור ברשת, ואספתי כמה משפטי מפתח שתפסו אותי: מובי דיק - קפטן מוטרף נחוש להוכיח ללוויתן ענק מי כאן הגבר-גבר. הרוזן ממונטה קריסטו - צעיר שהורשע בידי חבריו הטובים ביותר, מנצל כל אמצעי כדי להשיג צדק. מרד הנפילים - בעולם עם מכונות ורכבות וכאלה, העשירון העליון כזה: לעזאזל כל המיסים האלה, ומתווכחים על שלטון עולמי. (טוב, זה תפס אותי כי באמת הספר הזה הוא על כלום, מוזמנים להתווכח איתי) הספרייה בחצות - זקנה מגלה ספרייה בקצה היקום עם ספרים המתעדים את החיים השונים שכל אחד היה יכול לחיות.
צ'קליסט: מה לא יהיה במשפט המפתח? מה עמוק מידי או ספציפי מידי?
שם של דמות (ספציפי!)
אופי של דמות (זה עמוק מידי! את האופי צריך לגלות תוך כדי סיפור ולא בתמונת הפתיחה)
מה הדמות רוצה, מתכוונת או שואפת (שוב, פנימי מידי)
חוקים, תרבות, וסביבה מהרקע שאינם קשורים ישירות לפעולה. (עמוק מידי! אלו פרטים שיכולים לתדלק את ההמשך, לא להתבזבז על תמונת הפתיחה)
אנחנו צריכים רק את שלושת המרכיבים הפשוטים האלה: פעולה, דמות, ונסיבות. אם אחד מהם חסר, פשוט נמציא. נזרוק משהו, כל דבר, בצורה הכי שטחית וכללית שאפשר. אז מה אם זה לא בהכרח קשור לסיפור, אם זה נשמע טיפשי או קלישאתי. כרגע זה לא משנה. העיקר שנתקדם הלאה - ואחר כך, נוכל לערוך את המשפט כמה שבא לנו!
תשתדלו לעמוד ב15 מילים, רק כדי להכריח את עצמכם לא להעמיק ולא לפרט.
אם קשה לכם ההוראות, פשוט תכתבו מה שיוצא. תחרגו מ15 מילים. למי אכפת. תכתבו את המשפט הראשון שנכנס לכם לראש כשאתם חושבים על הסיפור שלכם. תדמיינו ששאלתי אתכם: על מה הסיפור, ותנסו לדחוס את התשובה למשפט אחד, גם אם הוא יהיה המשפט הכי מסורבל בעולם. רגע!
אל תמשיכו הלאה, אחרי שכתבתם את המשפט המסורבל שלכם, תחזרו לכאן ונעבוד ביחד כדי לפשט אותו.
חזרתם? יופי. כיף שאתם כאן.
שלב ראשון: כתבנו משפט מסורבל
יוסי, בחור חמד שהוא במקרה גם עריק שמסרב להתייצב לדיחוי, נמלט לקרובי משפחתו בצרפת ומחפש לממש את עצמו ולספק את רצון הוריו על אף ולמרות הסביבה הצבעונית בה הוא מוצא את עצמו, וחוזר כאדם שונה מאוד ממה שהיה כשעזב.
שלב שני: מקלפים את המוץ
מוכנים? המשפט הזה נחמד ביותר, אבל הוא מכיל המון פרטים מיותרים, שלא בשלים דיים כדי להיכתב בשלב הזה. ננסה לזהות את כל מה שאינו פעולה, אפיון דמות, או נסיבות ונסמן אותו:
יוסי, בחור חמד שהוא במקרה גם עריק שמסרב להתייצב לדיחוי, נמלט לקרובי משפחתו בצרפת ומחפש לממש את עצמו ולספק את רצון הוריו על אף ולמרות הסביבה הצבעונית בה הוא מוצא את עצמו, וחוזר כאדם שונה מאוד ממה שהיה כשעזב.
נשאר לנו: בחור חמד - עריק - נמלט - צרפת - סביבה צבעונית.
שלב שלישי: ננסה להרכיב מהנותר משפט קריא.
בחור חמד עריק נמלט לצרפת ונתקל בסביבה צבעונית.
בחור חמד נמלט לצרפת מפחד הגיוס ונתקל בעולם הרחב.
בחור ממאה שערים נמלט לצרפת מפחד הגיוס ונתקל בעולם הרחב.
משפט די סבבה, לא?
