מאיפה להתחיל? לכל סופר יש תשובה אחרת לשאלה הזאת, אבל היא לעולם לא תהיה - בהתחלה. ספר נותן לנו הצצה מוגבלת לחיי הדמויות. תמיד היה משהו לפני הכריכה וכנראה שהן תמשכנה את חוט חייהן גם אחרי שנסגור את הספר. (אלא אם כן זה סיפור מסוג מאוד מסוים...)
חיים שלמים מתקיימים מעבר לדף. סודות שהפכו כל דמות לזו שמקבלת אותנו בפתח הסיפור. הסיפור מציג לנו עולם חדש ויש בו הרבה יותר ממה שהסופר אי פעם יספיק לספר. מציאות ייחודית, חוקים וקודים ש"נבראו" עשרות או אפילו אלפי שנים לפני הפרולוג.
מכל המידע הזה, רק חלק קטן רלוונטי. החלק הזה יחשף בתהליך שמכונה אקספוזיציה.
תראו, כל סיפור שואף לשזור את המידע יחד עם העלילה לכדי יצירה מעניינת, מרתקת, מלהיבה. כל סיפור בכל מדיום. השיטה לא משתנה אם מדובר בספר טקסט או סיפור קומיקס.
העניין הוא שמילים מסוגלות להסוות אקספוזיציה בעייתית בעזרת משחקי הרכבה פואטיים, תיאורים פרחוניים, אנלוגיות ומטאפורות מרוממות רוח. תמונה לא תמיד מסוגלת לעשות את זה באותה מידת הצלחה וכשיש בעיות, הטקסט יתחיל לחמוס ממנה שטחים ולהשתלט על הדף.
תמונה שוטפת באור זרקורים כל טעות הכי קטנה, ויותר מדי קל להיסחף עם הכלי הזה. לכן אקספוזיציה רכשה לה אויבים דווקא בשוק הויזואלי. מתייחסים אליה כמו אל חמץ. בל יראה ובל ימצא.
מקלחת קרה של אקספוזיציה
מה זה בכלל אקספוזיציה?
כל מה שאינו ארוע הוא אקספוזיציה. אם זה לא מתרחש עכשיו זה לא חלק מהעלילה. אם משהו לא קורה, זה בהכרח הפסקה. הפסקת אקספוזיציה, אם תועילו. הפסקה מהסוג בה כולאים אותנו בתוך הכיתה ומכריחים אותנו להישאר ערים בזמן שמישהו שאנחנו בקושי מכירים מרצה לנו אודות חוקים והיסטוריה ומולדת או מה.
מידע יכול לבוא במגוון תחפושות. כולנו כבר נתקלנו בפסקאות תיאור מייגעות, בריבועי קריינות מיותרים, מוסר השכל שהוטלא לסוף הסיפור או אפילו פלאשבק מתסכל ששיעממו אותנו עד דמעות. הזדמנות מצוינת לעזוב את הסיפור ולעבור לעיסוק מעניין יותר.
אבל אני בטוחה שהיו פעמים אחרות בהם בלענו את מנות המידע בלי לחשוב פעמיים. לא היה אכפת לנו. כי רצינו את המידע, וחיפשנו את המידע, ולכן זה היה הדבר הנכון במקום הנכון - לפחות מבחינתנו.
אז בל ימצא? לא כל כך.
אחד מתפקידיו העיקריים של סיפור הוא להנות אותנו ואקספוזיציה לא אמורה לגרוע מהחוויה. זה הדבר הראשון שעליה להימנע מלעשות. אסור לה להכריח אותנו לסבול אותה. היא צריכה להיות כייפית. לעניין אותנו. לגרום לנו לחשוק בהמשך של הסיפור.
המידע חייב להיות צמוד לעלילה, ללוות ולתמוך במתרחש כמו אקורדים ביצירה מוזיקלית. הוא צריך לקדם את העלילה ולא לעצור אותה. הוא צריך להועיל לנו ולא לשרת את הסופר.
אקספוזיציה חייבת להסביר לקורא את מה שמתרחש, או לגרום לקורא להרגיש את מה שמתרחש. במילים אחרות, היא תבוא כשהקורא צריך אותה, או כשהקורא ממש ממש רוצה אותה. אפשר, ואפילו עדיף, שהשניים יקרו יחד.
אקספוזיציה חייבת לספק לקורא לפחות אחד משני צרכים: הבנה או אכפתיות.
זאת התורה כולה על רגל אחת, אז אתם משוחררים לעכשיו. פעם הבאה נדבר על ידע שהוא כוח.
בינתיים אני משאירה אתכם עם תרגיל:
באיסתרק של מ. קינן, איך אנחנו מתוודאים לעובדה שהוא, מכל אחיו, עתיד לרשת את מקום אביו?
>> אקספוזיציה - מה זה בכלל?
מקורות
