טוב, אז אמרתי באשכול של שאין לי ציורים ישנים אהובים... אז אמרתי. מסתבר שיש. וזה, רבותיי, ציור ישן (האמת לא כל כך, בן 4 כזה) שאני עדיין מאד אוהבת! צויר על דף מדפסת רגיל, עם עפרונות צבעוניים. ואז, אתמול, מאד מאוחר, הגיע לי החשק לחדש אותו. וכמו שכולם יודעים, עם חשק לצייר לא מתווכחים... (יכנס לאשכול של בעיות של מאיירים, כנראה) בכל מקרה, היה לי כיף. אשמח לשמוע את חוות דעתכם, וגם, אם אתם שייכים למחנה של 'זה יפה והכל אבל הקודם יש לו קסם ידני כזה', אשמח לשמוע גם אתכם! כי גם אני במעמקי ליבי שייכת למחנה הזה... *חיוך מריר* שיהיה לכולם יום מוצלח! אה, שכחתי לציין: צוייר בקליפ סטודיו פיינט תהליך עבודה: הסבר לשלב הזה: אני מוסיפה עם מברשת רכה קצת פיגמנטציה... שיזוף וצבע אדום במקומות שנוטים להיות יותר אדמומיים/שזופים, צבע בהיר יותר בקצוות השיער ועוד צבעים במקומות שנראה לי משעמם צל עם מברשת מים של מנגה הברקות סופיות הציור לקח לי כשעתיים! תהנו😘

מה קרה? נזכרתי שכבר מלא זמן לא חפרתי לכם על הקומיקס לנערות. אני מניחה שאני מזניחה את קידום המודעות (שורוק שורוק) שתכננתי להפציץ... בכל מקרה, אני שוב על הסוס. אז בזמן האחרון אני עובדת על הקומיקס שלי לבנות נעורים, וחלק מהתהליך הוא פיתוח הדמות... שזה כיף והכל, אבל דורש גם עבודה טכנית ותכנון. אחת מהבעיות הקשות שהיו לי בתחילת העבודה, (ואם אתם מזדהים- אז תנו לי לדעת בתגובות, כי כרגע נראה לי שזה רק אני בערך) - היא שממש לא יכולתי להשלים עם זה ש*ככה* הולכת להראות הדמות ה-סופר מדהימה, רגישה, מורכבת,עמוקה, מלאת רבדים ותעצרו אותי כשתרצו- שלי. וזה מתייחס לכל אחת מהדמויות שבעלילה. כאילו, זה הכל? השקעתי בכתיבה המון מחשבה, והתייחסתי לדמויות ממש כאילו הן מייצגות פיסת חיים אמיתית. ברגע שעמדתי להוריד את הדמות אל הדף, פשוט לא הייתי מסוגלת להתחבר אתה. זה הכל? זו היא? על זה כל הבלגן? יכול להיות שחלקכם לא יזדהו עם זה, אבל זה חתיכת משבר זהות שלא הייתי מאחלת לאף אחד. וזה די עצר אותי בתחילה למשך הרבה זמן. לעניות דעתי, זה יכול להתבטא בכל מיני תחומי יצירה, כשמה שחלמת עליו, מתברר שלא ממש עובד, או שאתה לא מצליח להגיע לסטנדרט הגבוה שהצבת לעצמך בדמיון. זה מדרון מסוכן, כי הדמיון שלנו הרבה יותר עוצמתי מאשר היכולות האמיתיות שלנו, וזה סתם ככה נכון להרבה תחומי חיים. בכל מקרה, אני מניחה שהרעיון והחשק היו חזקים ממני, והמשכתי לנסות.. אם תשאלו אותי- אני לא יודעת מה קרה. האם הדמות סוף סוף הגיעה לרף הגבוה שהצבתי לה? (סביר להניח שלא, אתם יודעים) או שאני- איך שהוא- קיבלתי אותה כמו שהיא והנחתי לה לייצג את מה שחלמתי עליו? בסופו של דבר, אני חושבת שמה שקרה הוא ששיניתי לעצמי את התפיסה, שכדי להעביר את הפיסת חיים המורכבת הזאת שיצרתי, אני צריכה לחקות את העולם ואת המציאות. במקום זה- יצרתי עולם ומציאות שונים עבור העלילה שלי, שבה הדמות הזאת שיצרתי תוכל להתקיים בלי מבטים ביקורתיים מצדי עם כל הינד עפעף. בשילוב שני האפשרויות הנוספות שלמעלה, המתכון מתחיל לעבוד. בכל מקרה, מספיק חפירות. אם שרדתם עד כאן.. אז באמת מגיע לכם יותר ממה שאני הולכת לשתף, אבל מה לעשות שאני (מוחה דמעה) לא ממש יכולה לשתף יותר מדי (מוחה עוד דמעה) כרגע (טובלת בשלולית של דמעות). אני מצרפת כמה סקיצות שעשיתי בזמן משבר הזהות המדובר, ואני מבטיחה שממש ניסיתי לאהוב אותה איך שהיא... היא לא ממש השתכנעה אגב. בכל מקרה אני יכולה להבטיח שהיא השתנתה הרבה מאז, ועכשיו כשאני בתהליך של יצירת הקומיקס עצמו, הבחורה הזאת מראה אופי עצמאי, ולחלוטין נראית שונה מאשר כאן. אני מניחה שזה קשור באופן די משמעותי גם לצביעה, וגם לכל מה שדיברנו למעלה, על השינוי תפיסה וכל השאר. תאחזו ראש בבקשה. בכל מקרה, תודה שבאתם למסיבת העיתונאים שלי! שמחתי לשתף ואשמח לשמוע תגובות- הארות- והערות. הייתי רוצה לשתף יותר, אבל אני לא ממש יכולה... ברגע שאקבל את האישור לעשות את זה, אני לא אניח לכם לרגע, אז תהיו רגועים. #קרדוז #עיצוב_דמויות #קומיקס #נערות #אחד_אפס

אז החלטתי בערב בהיר אחד לצייר את הפרופסור גזונטהייט החביב והפיקח (אחת מדמויות הילדות החביבות עלי ביותר) מהספר 'גבעת השממה' של רבי מנדל, קלאסיקה מעולה שקראתי עשרות פעמים כילדה, ועדיין אוהבת מאד להיזכר בה... 😄 או כמו שאמר דוד שלי על אסטריקס: 'חבל שכבר לא עושים ספרים כאלה' אז אתמול היה לי זמן סוף סוף לסיים אותו, וגם לערוך את כל החלקים של הסרטת המסך ולחבר... אשמח, במיוחד מאלו המומחים בצביעה מהסוג הזה, לקבל הערות, תיקונים, וטיפים. אני עדיין נאבקת בצביעה מהסוג הזה. זה קשה😫 אבל מה שכן, אני חושבת שאפשר לומר שנהניתי... אשמח לכל הערה ותיקון! והנה עם האינק (אישית יותר אוהבת אותו עם אינק) ערב מוצלח!