פסס! תשמעו משהו. חובבי קומיקס, זה בשבילכם! יצרנו חווית קריאה חדשה לקומיקס מקוון כדי לתמוך ביצירות חדשות וחדישות בשבילכם, קוראים וקוראות יקרים. יחד נבנה עולם חדש של דמיון ודרמה! יש לנו את הכבוד לצאת למסע הזה עם קומיקס הפרימיום הראשון מאת האמן הוותיק ג'קי ירחי עם דרמה היסטורית עשירה שמטילה אור על פרק נסתר בתולדות המאבק שלנו על זכותנו להיות עם. פרק חדש כל ראשון ב09:00 בבוקר. תתלוו אלינו. 5 פרקים ראשונים - חינם!

דיברנו על דמויות חסרות, דמויות עם פגמים שאינן פגמים בדמות - אלא חסר בכתיבה. אבל לפעמים דמות אמורה להיות עם בעיה מוסרית, ואם נרד למהות העניין נוכל לכתוב סיפור טוב גם עם דמויות פגומות. בטח יצא לכם לשמוע את התלונה הזאת, "הדמות דוחה, מגעילה, בלתי מוסרית, ולכן לא אכפת לי ממנה, אז הסיפור גרוע." זו דמות שהקוראים שפטו אותה לרעה. במילים פשוטות: הדמות איננה כמוני. האם הדמות חסרת אנושיות רק בגלל שהיא לא צדיק מושלם? יש כל כך הרבה סיפורים בהם דמות עיקרית אינה מושא להערצה או חיקוי. איציק הקוצני מ"הצוואה" של ח. גרינבוים, דוד אליער הדורסני מ"קשר גורדי" של מ. ארבל, יוסף הקר מ"הגולים לאי התנינים" של הניה מאיר. הם אינם אנשים איכותיים במיוחד. כנראה שהם לא היו חברים מידי נחמדים. אבל זה לא סותר שהסיפור שלהם יכול להיות כיף ומעורר אכפתיות. הפיתרון של הסיפורים שהזכרתי, הוא פשוט: הסיפור מודע לבעיה. כשיש לדמות בעיה - זה מעמיד בפני הדמות אתגר. הדמות תתקל בקשיים בגלל הבעיה הזאת, היא תנסה לגבור עליו, אבל מכיון שהדרך שלה בעייתית, היא תעשה טעויות ותסבול את ההשלכות. ואם היא תלמד מכך, היא תוכל לפתור את הבעיה. ולהגיע לסוף הטוב שלה. אם הסיפור לא מודה שיש לדמות בעיה, אז אין לה שום אתגר להתגבר עליו. הפגמים שלה, יהפכו לכלים שעוזרים לה להצליח. היא יכולה להיות חצופה, שקרנית, אלימה, אבל היא לא סובלת את ההשלכות של התנהגות כזאת. להפך, זה מה שמקדם אותה בחיים ומביא אותה לסוף טוב. היא תרמה, תגנוב, תעליב, ותנצח. ואז הקוראים מפסיקים להאמין לסיפור. הסיפור אמור לשתף אותנו בחוויה אנושית. משהו שאנחנו מזהים כאמת אנושית עמוקה שגם אנחנו עוברים, מרגישים, רואים, באיזה שלב של החיים. וחלק מהחוויה הזאת הם ערכים. בצוואה של חיים גרינבוים: אם איציק היה אומר בוקר טוב יפה, מסייע בחיוך לנזקקים, ומביע עניין במה שנאמר לו, סביר להניח שיהיו לו חברים קרובים, אנשים שאוהבים אותו, תמיכה וקהילה ששמחה להכיל אותו. אבל למצער, איציק אינו כזה. הוא ניתק קשרים עם המשפחה שלו בגיל מהותי, ברח מהקהילה והחברה בה גדל. אז איציק הבוגר הוא אדם ממורמר, ציני ומרוכז בעצמו. אדם כזה, מה סביר שיקרה לו? תנסו להעלות בעיני רוחכם את תמונת מצבו כפי שנראה לכם נכון והגיוני. מן הסתם הוא יהיה בודד מאוד, נכון? אז זה מה שהסיפור הציג. אבל לא זו בלבד. איציק יכול לקבל סוף טוב רק כשהוא פותר את הבעיה הזאת. כי זאת אכן בעיה, והסיפור מסכים עם זה. הסיפור משדר על הגל שלנו, אז אנחנו מזדהים עם הסיפור. זה דו-שיח משותף. בקשר גורדי של מ. ארבל: דוד אליער יכול להיות נשוי באושר, לאישה שמכבדת ומוקירה אותו, אב לילדים שמתגעגעים אליו וסומכים אליו. אבל אנחנו ראינו אדם אחר. הוא אדם קשה שכולא את כל רגשותיו. ראינו איזה התפרצויות געשיות הוא לא מצליח לחנוק. אז זה לא הגיוני שהכל יהיה תותים מסביבו. בוודאי שאשתו יראה מפניו יותר מאשר אוהבת אותו. זה מאוד סביר שהילד שלו יברח ממנו. הגיוני שהקהילה תתנתק ממנו ומביטה בו בסלידה. הסיפור מסכים איתנו, לאדם הזה יש בעיה. לא ייתכן שהוא לא יסבול את ההשלכות של הפגם שלו. ואם הוא לא יעבוד על הבעיה, שום דבר לא ייפתר בסוף! אנחנו יכולים לרחם עליו מאוד, להתמרמר כנגד גורלו, ולכעוס על הדמויות האחרות שלא מבינות אותו כפי שאנחנו מבינים אותו. אבל עמוק בפנים, אנחנו יודעים שככה צריך להיות, זה הסדר בעולם ישר ונכון. אנחנו מרגישים מכך סיפוק. אם הדמות נוטה לכעס וציניות - מן הסתם לא יהיו לה הרבה חברים אם הדמות מתחצפת להורים ומורים - מן הסתם יהיה להם קשה לאהוב ולתמוך בה אם הדמות נוטה לשקר בלי בושה - מן הסתם שיפסיקו להאמין ולכבד אותה אם הדמות גונבת - כנראה שהיא לא מסתובבת בין חברה תקינה אם הדמות אלימה - יקשה עליה לתחזק קשר קרוב אם אדם אחר אם הדמות מרוכזת בעצמה וגאוותנית - היא תעורר לעג ודחייה. אבל עולם הפוך ראיתי... במציאות הכלל הזה לא תמיד יבוא לידי מימוש, כמובן. בכל יום יש שקרנים שזוכים בהערכה, אנשים דורסניים, פוגענים, וחצופים שזוכים לכבוד והצלחה, וטיפשים פוחזים שמרעים להם על גאונותם. יש מגוון גורמים חברתיים מאוד מסקרנים לתופעות האלה. אבל אם הסיפור הוא על אדם כזה, הסיפור צריך להעניק מקום גם לגורמים של תופעה כזאת. הסיפור צריך להודות בכך, שזה לא מסודר ככה! כשאנחנו משקרים, ולא פוגע בנו ברק - זה מפתיע אותנו. אנחנו נאנחים לרווחה וזה אחד התסמינים של שקרן. כשאנחנו אלימים, אנחנו נכנסים למתח, בהיכון להתמודד עם התגמול, ואם זה לא יקרה אנחנו מתפלאים. הקוד הדיפולטיבי של אנושיות היא: שאם נעבור על המוסכמות המוסריות של החברה, נקבל עונש. אז סיפור שמאפשר לדמות הראשית להיות פסיכופט מצליח, אך לא מתאר גורם והשלכות מניחות את הדעת - לא ידבר אלינו. סיפור אינו תיעוד של מציאות, אלא חבילה שמכילה גם רגש, השלכות, ערכים וסדר. כל המרכיבים של חוויה אנושית. הסיפור בשפה זרה כי זה לא מתאר חוויה אנושית. יאלה, אני סיימתי פה להיום. בהצלחה במסע!

אקשן, פעולה, דינאמיות. יש המון דרכים לפוצץ עמוד קומיקס ואנחנו נדבר על כמה מהם כאן. קווי תנועה מצלמה שעוקבת אחרי חפץ נע, נוטה לתעד מריחה. יש כמה סגנונות של קווים. הראשון זה הזנב. מריחת תנועה שנוצרת אחרי פעולה שהסתיימה. בציור נראה את התוצאות של הפעולה, את סופה. וקו תנועה יציג את מה שקרה. חשוב! הקו תמיד יהיה מאחורי התנועה, ולא מקדם את התנועה. הקווים יכולים גם להזדנב מאחורי דמות שלימה. תנסו לדמיין מצלמה על חצובה, היא לא זזה ומצלמת את הרחוב ביציבות. עכשיו דמות חולפת על פני המצלמה. היכן יהיה מריחת תנועה? הרג'ה נהג לצייר סלסול אבק מינימלי, אבל אפשר גם כך: עכשיו מה עם המצלמה עוקבת אחרי הדמות, זזה במקביל אליה, והרחוב הוא זה שנע? כאן נראה מריחת רקע מאחורי הדמות. קווי התנועה האלה, מציגים את תנועת המצלמה וזה יכול להיות זום - תיקרוב אל הנושא. ומשתמשים בזה גם ברגעים שאמורים להיות "מרגשים". להעניק סימן קריאה לתמונה. אני לא מחבבת את זה... אבל פשוט, נסו לחשוב בהיגיון כשאתם משתמשים בזה. תחשבו מה מצלמה אכן היתה עושה אילו היתה שם, כי קווים חסרי משמעות יכולים גם לשטח את כל הציור. ועכשיו, בלי גלגלי עזר. איך מפעילים את התמונה בלי קווים? תנצלו את הרקע הצורות ברקע מרכיבים קווים דמיוניים שיכולים להצביע לכיוון כלשהו, אם תבחרו לסדר אותם. בתמונה הזאת אנחנו רואים כמעט כמו קווי זום במבנים שמצביעים אל הדמות. שיטת כוכב שביט איך מציירים תנועה בלי קווים? קודם כל, אפשר להשתמש בפריטים שכבר שכבר קיימים בתמונה, כדי להצביע לכיוון בו בדרך כלל יהיה קו תנועה. תחשבו על כוכב שביט, והזנב שהוא מותיר עם ההתפרקות שלו. כדי להגביר את התנועה, תוסיפו חלקיקים. טיפות, אבק, עלים יבשים, אפילו אפקט קולי! האפשרויות בלתי מוגבלות. והכל מזדנב מאחורי התנועה. שיטת הקלע הפעם נדבר טיפה על קומפוזיציה. כשמניחים את הנושא בקצה של התמונה, זה מצביע על כך שהנושא עתיד להגיע לקצה השני. דמיינו קלע נמתח לאחור, בוודאי שהסלע יעוף כשנעזוב את הגומי. בתמונה הזאת, בטמן לוחץ על הקומפוזיציה בפינה העליונה, מותח את הגומי מהמרכז אל הפינה למעלה, כשנותר ריק בשאר התמונה, נשאר אזור גדול לא פעיל. לכן הצופים מסיקים שהוא עתיד לנוע מהפינה שלו, כלפי האזור הריק. הנה דוגמא נוספת מWatchmen. בריבוע הזה, הדמות ניצבת בפינה מטה, כאשר נותר ריק בחלק העליון. לכן אנחנו מצפים למה שקורה בשורה השנייה - עוד לפני שאנחנו קוראים אותה. שיטת הצורה הנה עוד קצת קומפוזיציה בשבילכם. בטח שמעתם את המילה הזאת: דינאמי. המשמעות שלה זה פשוט שינוי פעיל. צורות וקווים דינאמיים הופכים תמונה קפואה לתמונה שמשדרת אקשן ותנועה. תסתכלו שוב על בטמן. אם נפשט את התמונה לצורות וקווים פשוטים, נראה שהתמונה משתמשת בעיקר במשולשים, או קווים עקומים. ריבוע משדר יציבות וקיפאון, סדר והגיון. משולש משדר פעילות, שינוי, תנועה ובקיצור - דינאמיות. אתגר: מה מעגל משדר לכם? שפת גוף הדבר האחרון עליו נדבר הוא שפת הגוף של הנושא. בעצם, הפוזה או היציבה של הדמות. כשאנחנו רואים אדם עומד, יושב, אנחנו מבינים שיש כאן יציבות ונינוחות. מבחינתנו, האדם הזה יכול להישאר בתנוחה הזאת זמן ממושך בלי להזדקק לשינוי, אז אנחנו לא מרגישים שהיה תנועה לפני "הצילום". אם נצייר אדם בתנוחה שאין סיכוי להישאר בה יותר מחלקיק השנייה, אז ברור לצופים שקורה כאן משהו. מתרחש כאן תנועה, שינוי פעיל ומיידי. תסתכלו על בטמן שוב (פעם אחרונה, מבטיחה). האם אפשר להישאר כך למשך זמן? רגל אחד למעלה, הישענות קדימה, ובכלל כולו באוויר. אבל בואו ניקח דוגמא מבלבלת קצת יותר. אדם שנפל. בקלות יכול להיראות כמו מישהו ששוכב בנינוחות. אין שום בעיה להישאר ביציבת שכיבה במשך זמן רב, כולנו עושים את זה חלק גדול מהיום... אבל אם מישהו הפוך כשראשו מטה, קשה יותר לצפות ממנו להחזיק את התנוחה הזאת! ועוד יותר טוב, אם הוא באוויר. אפילו זרוע אחת שלא שוכבת בנינוחות יכולה לרמז שקרה משהו. העיקר שהדמות לא מונחת לגמרי על הקרקע, לא משדרת נוחות וסטטיות. יש עוד המון דרכים! תחשבו על זה. בהצלחה במסע! דיברנו על כל זה ועוד בוובינר האחרון שערכנו בסליק. אתם מוזמנים לוובינר הבא, שיתקיים ביום רביעי על החידושים בתוכנת קליפ סטודיו גרסה 2.0.