אם נכנסתם לפוסט הזה אתם בוודאי רוצים לגלות קצת יותר על הנושא שנקרא דו- שיח. אקדים ואומר שבגדול אפשר לכתוב ספר על הנושא, אבל מכיוון שהמקום העומד לרשותינו די מוגבל, אנחנו נסתפק בטיפים העסיסיים בלבד😊 ובכן, בפוסט של היום נדבר על היתרונות שדו שיח טוב יכול להוסיף לטקסט ומה הדרך להנחיל את אותם יתרונות לכתיבה שלנו. בואו נתחיל! הבה נחשוב תחילה: דו שיח בא בשביל למלא צורך מסוים בסיפור. מה הצורך הזה? ואיך נענה עליו בצורה הטובה ביותר? בכדי לענות על השאלות הנ"ל, נשאל את עצמינו עוד שאלות שמטרתן לכוון אותנו לתשובה: 1. איזה צורך ממלא הדו שיח הזה בעלילה שלי? מה המטרה? למה הדו שיח הזה קיים? מה אני מצפה להשיג בסופו? בדו שיח אנחנו לא רוצים לשמוע זוג דמויות מדברות כדי למלא חלל ריק ששרד בעריכה, אלא לראות את ההתקדמות העלילתית שהוא יוצר. אם תשתמשו בדו שיח כהזדמנות לשפוך מלל חסר משמעות אתם תאבדו את הפואנטה והקשב של הקוראים. הנה נקודה שחשוב לזכור: הערך שאתם מייחסים לדו שיח הוא הערך שהקוראים שלכם ייתנו לו. ולמה הכוונה? אם הקוראים שלכם יודעים שעבורכם דו שיח הוא אתנחתא מילולית שנועדה לשפוך כמה מילים בשביל האוירה הם על פי רוב ידלגו על רובו, וזה חבל, כי הם עשויים להפסיד גם קטעים משמעותיים. אבל, אם תיקחו את הדו שיח כהזדמנות לקידום עלילתי במקום ככלי למילוי חורים, תוכלו לקחת את הסיפור שלכם קדימה וליצור עניין בעלילה. כשהקוראים שלכם יראו דו שיח בטקסט, הם לא ירצו לפספס שום ניואנס שכללתם כי הם מודעים לחשיבות שאתם מייחסים לכלי הזה. חושב לציין שגם אם הקהל שלכם קורא את הטקסט, צריך שהוא יהיה מעניין מספיק כדי שהם ייחסו לו חשיבות. אז איך נשמור על עניין ומעורבות בטקסט שלנו? דו שיח בבסיסו הוא כעין מלחמה בין שני צדדים. הדמות שואפת להשיג מטרה באמצעות המילים שלה, אך לצד השני יש מטרה שונה- לכן מתבצע דיון. ככל שהעימות בין צד א' לב' יהיה חזק יותר, כך העניין שייצור הדו שיח יהיה גדול יותר. אבל חשוב לזכור- כשאנחנו בונים טיעונים של צד אחד חשוב לבנות באותה מידת חוזק את טיעוניו של הצד השני מנקודת מבטו. כך הקונפליקט בסצנה יהיה גדול יותר והדו שיח- מעניין יותר. כעת, קחו את הדו שיח שלכם ובחנו אותו-האם אחרי שכולם סיימו לדבר הדברים נותרו כמו שהם? מה השתנה? מה התקדם? מה גילינו על הדמויות והאופי שלהם? אם הדברים נותרו בדיוק כפי שהם מתחילת הדו שיח, אזי שאין לו שום משמעות אירועית בסיפור והוא שם עבור אתנחתא מילולית. 2. איך הדמויות שלי מדברות? ההיבט הכי חיצוני שניתקל בו בדו שיח הוא משלב לשוני. הכרת הנפשות הפועלות בסיפור שלנו תעזור לנו לדעת איך הן מתבטאות, ומה הדרך שלהן לפנות לדמויות אחרות. אם הדמות שלכם כל הזמן חוזרת על משפט מסוים, סגנון דיבור או אוצר מילים זה עוזר לכם לבדל אותה משאר הדמויות ובכך להעמיק את האפיון שלה ולתת ייחודיות לסיפור. לשם הדוגמא נניח אירוע בו דמות א' מרמה את הגיבור ודמות ב' מביאה את העובדה לתשומת ליבו. 3. מהן מערכות היחסים בחייה של הדמות שלי? כמו לכל דמות מפותחת, גם לדמות שלנו יש רבדים שהיא נושאת בתוכה. כל דמות משנה בסיפור מוציאה ממנה צד אחר של האישיות שלה וחושפת את הגיוון בתוכה. בנקודה זו אנחנו צריכים לחשוב- עם איזו סמכות בחיים הדמות מדברת כרגע? איך זה משפיע על האופן בו היא פועלת ומדברת? חיונית? במקרה הזה יהיה טוב לחלק את המשפט הארוך למנות קרב קטנות ולתת לקוראים זמן לעכל את הנאמר על ידי שילוב פעולות באמצע. לשם הדוגמא אניח כאן את משפט ארוך של אקספוזיציה:) זה היה משפט ארוך שספק אם היית לכם הסבלנות לקרוא את כולו. עכשיו בואו נראה איך אפשר להפוך אותו לקריא יותר עם שילוב פעולות באמצע: "בכמה מילים, המיזם שלי כולל סדרת כדורים וטיפות המפותחים במיוחד עבור חולי דמנציה." התחלתי לדבר בקול יציב, נחושה לאחות כל קרע בטרם ייפער. "מטרת התרופה היא לשפר את הזיכרון והריכוז של המטופל." צפיתי במנהלת מאזינה לי בריכוז בעוד מזכירתה מסכמת את הדברים. " כאשר המטפל רואה התדרדרות במצב הקוגניטיבי של המטופל, הוא יוכל לתת לו את התרופה הזו כדי לשפר את המצב." המשפטים שהכנסנו באמצע הם מעין 'מרווח נשימה' עבור הקורא והם עוזרים לנו לצאת מהעובדות הטכניות ולהיות מעורבים יותר בסצנה שמתרחשת באותו רגע. ב. לשמור את הממתק לסוף- כשאתם מנסחים את המשפט, חשוב להביא את הנושא העיקרי שלו בסוף כדי לשמור על עניין. לדוגמא: "הוא שלף את האקדח! פתאום בלי שום אזהרה!" בגלל שהכנסנו את הפואנטה של המשפט מיד בהתחלה המילים שבאו אחר כך היו מעט חסרות משמעות. אבל, אם נשנה את סדר הדברים באופן הבא: "ואז, פתאום בלי שום אזהרה הוא שלף את...!" שלף את מה? מה הפתיע אותם? זה היה סכין? אקדח? על ידי כך ששמרנו את העניין לסוף המשפט כל שאר המילים שימשו כהכנה לפני השיא ולא הרסו את העניין בו. ג. טיפ ספיישל לסיום: איך שומרים על אורך נורמלי? לפעמים זה באמת נראה כמו פתרון טוב פשוט לשפוך מילים על הדף ולתת לדמויות לדבר ולדבר ולדבר ול... אבל- בכתיבה, ובמיוחד בדו שיח מיקוד הוא דבר ממש חשוב. וכדי שדו שיח יהיה ממוקד, זה מה שהוא צריך להיות- ממוקד! זה אומר לשבת לכתוב, לשפוך הכל על הדף ואז פשוט להתחיל לסנן- מה באמת חשוב, מה סתם מעמיס על הרצף ומה כדאי להוסיף. מחיקה היא כלי עוצמתי לא פחתו מהכתיבה, וככל שנתאמן יותר על היעילות של המשפטים שלנו, כך הם יצליחו לתת את התוצאה הרצויה. וזהו, אלו כל הטיפים להיום😊 אם יש לכם עוד תובנות על הנושא או נושאים אחרים שאתם מעוניינים ללמוד עלייהם אני אשמח לשמוע בתגובות. ניפגש בפוסט הבא!

בפרק הזה קראנו את פרק 14 מתוך הספר איסתרק ולא נזכיר שוב איזשזהם חילוקי דעות, בכל מקרה, דיסקסנו אודות ההנהגה של המלך (שוב) ואיך זוכרים את כל פרטי הפריטים של סאגה כזאת. שתפו את הפרקים עם כל מי שאתם מכירים שאוהב את הסדרה! זה ממש עוזר לחשיפה שלנו ולהגיע לקהל שאנחנו מכוונות אליו:) אל תשכחו לעשות לייק, מנוי, גם ביוטיוב וגם ספוטיפיי. תדליקו פעמון ותהיו בריאים! ספוטיפיי: (שם יש גם סמולטוק בונוס) https://open.spotify.com/episode/4oQoFvNY3yDSlUihHcGaQ3?si=CAunpJyTQoySE7-CE8KJsA מגישות: הגיבן, מרים יעל פתיח אנימציה: מרים יעל עריכת סאונד: רבקי קסלר פתיח וסגיר מוזיקליים: סטודיו פסקול anat9924013@gmail.com

בפרק הזה קראנו את פרק 13 מתוך הספר איסתרק והיו לנו חילוקי דעות בנוגע להתנהגות של איסתרק (כרגיל) וגם, מרים יעל הכתירה את הדמות האהובה עליה בספר (עד עכשיו), והיה לנו דיון ארוך על הקול המספר, טוב ורע, וסיפורים שמעצבנים את הגיבן. שתפו את הפרקים עם כל מי שאתם מכירים שאוהב את הסדרה! זה ממש עוזר לחשיפה שלנו ולהגיע לקהל שאנחנו מכוונות אליו:) אל תשכחו לעשות לייק, מנוי, גם ביוטיוב וגם ספוטיפיי. תדליקו פעמון ותהיו בריאים! (הפרק עולה היום ב20:00) ספוטיפיי: (שם יש גם סמולטוק בונוס) https://podcasters.spotify.com/pod/show/--7823/episodes/2--3-e2gosoq מגישות: הגיבן, מרים יעל פתיח אנימציה: מרים יעל עריכת סאונד: רבקי קסלר פתיח וסגיר מוזיקליים: סטודיו פסקול anat9924013@gmail.com

שלום וברכה לכל הסליקים בעמינו! טוב לכתוב לכם שוב:) חשבתי להעלות טיפ שמאד מאד עוזר לי בכתיבה. אין לו שם מוגדר, אז לכן נכנה אותו: -לכתוב בלי לכתוב- אוקיי, אחרי כותרת מגרה כזו (אותי בכולופן) זה בטח חייב להיות איזה משהו קסום מעורב בשיקוי ספרים. שהרי, איך אפשר לכתוב בלי לכתוב? אין בעיה, הבנתי אתכם- בואו נסביר: קרה לי כמה פעמים שקראתי קטע כגון שיר/סיפור/פוסט ושות', ותוך כדי הקריאה עלתה בי מן תחושה קסומה כזו של: "וואו. יש פה משהו שלא נאמר, אבל אני יודעת שהוא קיים." איפה החרוצים בקהל? אכן, ניחשתם נכון- סאבטקסט רבותיי. הדבר שמקים סצנות לתחייה וגורם לגלי התרגשות לעבור בליבו של הקורא. אני כבר שומעת כמה קולות ערניים זועקים בלהט:- "חכי רגע! סאבטקסט הוא מושג קיים! למה את טוענת שאין פה שיטה מוכחת?!" זהו, כי מה שאני רוצה לדבר עליו הוא כן קצת סאבטקסט, אבל גם קצת לא. אני אתן דוגמא קטנה כדי להבהיר את הנקודה שלי: אחד הספרים שגורם לי להרגיש לא פעם את התחושה הנ"ל, הוא המאסטר-פיס של דבורי רנד: "פחות או יותר" (רשמית האהוב עלי, אין מקום לוויכוח😉) ברשותכם, אני אקח ציטוט אחד מתוך הספר- הסצנה בה מנוחי קונה בגדים לילדים שלה כשהם חוזרים לגור אצלה: "חושבת על הארון הריק בבית שלי, על בגדים שיהיו בו פתאום. בגדים לילד בן שמונה וילדה בת חמש. וכשהמוכרת אומרת בלקוניות "מאתיים שלושים." יש כתם של דמעה על האישון שלי." זהו. סטו. אין יותר מה לומר. פשוט- 'לכתוב בלי לכתוב' בהתגלמותו. בואו ננתח רגע מה שקרה כאן: קחו את הקטע הקצר הזה ותנסו להיכנס לפריים: לסופרת הייתה מטרה- לתאר את ההתרגשות של מנוחי כשהיא קונה בגדים לילדים שלה אחרי כל כך הרבה זמן. על פניו, היא יכלה לקחת את המטרה הזו ולכתוב אותה במדויק: "כל כך התרגשתי לחשוב על כך. אחרי זמן כה רב, לא יכולתי לעצור בעד הדמעה הנרגשת שהשתפכה על לחיי." אבל לא. מישהו פה מכבד את האינטליגנציה של הקהל. נכון, זה יכול להיות עניין של סגנון, אבל אני רוצה שתשימו לב מה עומד מעבר לנקודתיות: הסופרת ידעה מה המטרה שהיא רוצה להשיג מהקטע, ובפסקה אחת בלבד, היא מצאה איך לבטא אותה בצורה שלא תעורר בנו רצון לפהק אל מול הקיטשיות , אלא תגרום לנו לקרוא באופן אקטיבי ולהבין מה מונח מתחת לנעשה. "בגדים שיהיו בו פתאום."- כל כך הרבה אקספוזיציה במילה אחת. אנחנו מכירים ארונות, יודעים איך הם נראים. ובגדים של ילדים הם בהחלט חלק מהתמונה הכוללת. אבל לא- במילה בלבד, ובלי שנשים לב כמעט, הסופרת לוחשת לנו מאחורי הקלעים- "חבר'ה, זה אירוע בעל משמעות." קלטתם? למה לה להכביר במילים? הסופרת נשענת על האינטליגנציה שלנו כקוראים, ואז היא לוקחת את תפיסת העולם הבסיסית הזו (*ארונות מכילים בגדי ילדים*) ומערערת עלייה באופן שתואם למטרות של עולם הסיפור. כדי לחזק את התחושה, הסופרת הוסיפה ניגודיות: "המוכרת אומרת בלקוניות...כתם של דמעה על האישון שלי." בעיניי הסביבה, האירוע שמתרחש פה הוא רנדומלי לחלוטין- אישה קונה בגדים לילדים שלה. "מאתיים שלושים." פשוט וללקוניות. (התלהבתי על המילה.) ואז, בדיוק באותה נשימה, קופץ הניגוד של המשפט: כתם של דמעה = כתם של הבנה שנזרק במח של הקורא: "מתרחש פה משהו, משהו חשוב. הוא לא נאמר במפורש, אבל היי- אני קלטתי את זה!" ואת רגע ההבנה הקטן הזה- זה רגע מסוג שתרצו להנחיל לקוראים שלכם. זה לא בדיוק סאבטקסט, אבל כן יש פה משהו- ממתק שהונח ברובד הנסתר. ממתק שגם אתם יכולים להשאיר במקומות המתאימים. ומהבנה למעשה: איך ננחיל את הטריק הזה לכתיבה שלנו? איך נניח את פיסות המידע הקטנות האלה מתחת לשטיח? הצעד הראשון יהיה להגדיר מטרה: זה יכול להיות קטע, יכול להיות משפט ואפילו מילה. אבל, זה צריך להיות משהו שאתם רוצים לבטא ולא משהו שחשוב להבנת העלילה. אם נתחיל לטאטא קטעי מידע משמעותיים מתחת לשטיח, הקוראים יאבדו בתוך מבוך של רמזים והעוקץ יאבד. לסיכום, קחו משהו שאתם רוצים לגרום לקוראים להרגיש. להבין. אחרי שברור לכם מה אתם הולכים לטמון, תדעו יותר טוב איפה. אקדים ואומר שבסופו של יום אף אחד לא באמת חושב לפרטי פרטים מה עומד מאחורי כל משפט ומילה בסיפור שלו, אבל לגבי סאבטקסט- בהחלט יש מקום לתכנון. לפעמים זה אכן נשפך בספונטניות, ולפעמים הסצנה ריקה ודורשת יותר מחשבה. כך או כך, כל עוד אתם מודעים לנושא ויודעים לראות מתי חסר לכם סאבטקסט בסצנה, כך תדעו אם צריך לפתח אותו יותר. צעד שני- לכתוב בלי לכתוב: כתבו את המטרה- למשל מטרה של אירוע: "הדמות עייפה אחרי הבוקר המתיש שעבר עלייה עם הילדים." או אפילו מטרה של משפט: "השעון הצביע על השעה שתיים בלילה." קחו את המטרה ותנסו לראות איך אתן יכולות להפוך את זה למשהו פחות מפורש, משהו מוטמן. "כשיצאו הילדים למקום לימודם, חלק קטן בתוכה ביקש לעצום עיניים." "השעון כבר מזמן נפרד מחצות, כמעט פעמיים וחצי."- לא מצהירה שאלו דוגמאות טובות בהכרח, אבל הבנתם את הכוונה:) זהו, זה כל מה שהיה לי לכתוב, וכמו תמיד- יש הרבה מקום לדיון. אז ספרו לי- איפה זה פוגש אתכם? האם גם אתם הרגשתם פעם כתם של הבנה במח?

מש...מש...משנכנס אדרררר, מרבים...מרבים...מרבים בבדיחות-היי! טוב אולי לא בבדיחות, אבל בכתיבה הומוריסטית לכל הפחות-זה בוודאי כן. ובכן, בלי השתהות נוספת- הבה נתחיל! בעיקרון, יכולתי לשפוך בפוסט הזה טיפים וגישות שונות לכתיבת קומדיה, כאלה יש בשפע. אבל לא בזה אחנו עומדים לעסוק. כי היום, אני רוצה לקחת אתכם הרבה מעבר, היישר לשורשה של הכתיבה הקומית. בסוף הפוסט הזה אני מקווה שתצליחו להבין קצת יותר אודות הנושא שנקרא 'קומדיה' ולגלות מה הדרך שלכם לכתוב אותה. אז- להדק אפודי בטיחות ולשלוף שנורקל, כי אנחנו עומדים לצלוללל לתוך הטקסט! בואו נתחיל עם ידידתי משכבר הימים- הנחת יסוד: קומדיה היא מוחלטת. אם הקהל צוחק- זה מצחיק. אבל- אין חוקים לגבי מה מצחיק ומה לא. הומור זה דבר סובייקטיבי. מישהו אחד יכול לצחוק מאד ממשהו שחברו לא מגלה כמשעשע במיוחד, וזה בסדר. בסופו של יום לכולנו יש בחירה האם לחשוף את שינינו בפני המספר אם לאו. הנחת היסוד השנייה: קומדיה לא מסתכמת רק ביכולת שלנו לכתוב שורות שנונות מתובלות בתחכום ותיאורי עוגה לפרצוף, אלא בהבנה והידע שלנו לגבי פתיחת פערים קומיים. אל דאגה, אני עומדת להסביר בדיוק מה הפרוש של שלושת המילים האחרונות. פינת הדוגמאות: לשם הדוגמא אקח בדיחה חמודה שראיתי בעלון 'הידברות': לא יודעת מה איתכם, לי זה העלה חיוך. בסך הכללי מספר מילים נחמדות שמבטאות את המסר: "אין כמו להתפרקד במיטה." רגע, רגע, רגע. זה באמת מה שקרה כאן? שמונה מילים הפכו את המשפט למצחיק? אני רוצה להבין- מה גרם לזה להיות ככה? בפועל, תהליך העיבוד של הבדיחה לא לוקח יותר מכמה רגעים. אם כך בואו נאט את הקצב ל-'סלואו מושיין' ונבדוק טוב טוב למה ביצעתי מתיחות לשרירי הלחיים: בתחילת הבדיחה מובא משפט שנשמע כאילו נלקח מקובץ קטעי השראה: "לעולם אל תותרו על החלומות שלכם." היוצר ביסס אצל הקוראים ציפייה מסוימת לגבי ההמשך, ואנחנו כקהל נופלים ישר לתבנית הידועה לנו ובונים את הסיום: "כל עוד אתם חולמים זה אפשרי! עבדו קשה למען המטרות שלכם!" אממה? לא זה הנושא. עכשיו הכותב לוקח את הציפיה שלכם, משתעשע בה באצבעותיו ו...הופך אותה על פיה. הוא חושב: "מה המשפט הזה בא לומר? צאו ותגשימו חלומות! אז, בוא נגיד את ההפך מזה- עזבו הכל ותמשיכו לישון..." שמתם לב למה שקרה כאן? הכותב גרם לנו לבנות ציפייה ואז יצר פער בינה לבין התוצאה הסופית- הפאנץ'. זו המשמעות של פתיחת פערים קומיים. ובקומדיה- זה עיקרון חשוב. ככל שהפער הקומי יותר גדול, ככה הקטע יותר יצחיק את הקהל. תחשבו לרגע- למה אנחנו צוחקים פחות מבדיחות שאנחנו כבר מכירים? כי אנחנו סוגרים מראש את הפער בכוחות עצמנו. אם אני אשמיע לכם שוב את הבדיחה הזו, סביר להניח שהעוצמה שלה תפחת. הכח של אלמנט ההפתעה קטן וכך גם הבדיחה. לא פלא שמקנאים בזכותו של אדם שכחן, הוא כל הזמן שומע בדיחות חדשות. עכשיו על בסיס העיקרון הזה, אתם יכולים לבנות את הפאנץ' מהרבה כיוונים. למשל יש כאלו שיוצרים בדיחות חדשות על בסיס אלו השחוקות. מכירים את הפתיח המוכר: "ערבי, אנגלי ויהודי עלו למטוס. הדייל שאל אותם..." ומפה ההמשך זורם לכיוון שדי חוזר על עצמו. אני זוכרת שפעם ראיתי המשך בסגנון הזה: "ערבי, אנגלי ויהודי עלו למטוס. הדייל שאל אותם: עוד הסבר העמקה קטן- מכירים את זה שכולם נשפכים מבדיחה בלתי מצחיקה בעליל? מרוב שהפאנץ' לא עבד, אף אחד לא ציפה שזה יהיה כל כך גרוע וכך הפער נפתח מכיוון שונה לגמרי. עכשיו, אחרי שאתם מבינים את הבסיס, נוכל לבחון מספר בכדי דרכים ליצור את הפער ולהנחית אתנחתא קומית מתוקה לטקסט שלכם. מחכים לטריקים העסיסיים, הא? אין בעיה-אני על זה. צעד אפס- התבוננות. קחו בדיחה שהצחיקה אתכם, ותנתחו אותה על פי מה שלמדנו. מה הציפיה שהתבססה לכם? איך היוצר פתח את הפער? עד כמה הוא היה רחוק ממה שציפיתם? צעד ראשון- רעיון. לאחר שתצפו ותלמדו מה הדרך שלכם ושל אחרים לצחוק, הגיע הזמן לעבור לשלב הביצוע. קחו רעיון, וגלו מה אתם רוצים לומר. אחר כך תגלו- "מה ההפך מזה?" ותפתחו את הפער. צעד שני- קבעו ציפיות. הגדירו תרחיש, בדיחה או סיפור באופן שמוביל את הקהל לצפות לתוצאה מסוימת. זה יכול להיות באמצעות הגדרות מוכרות, קלישאות או דפוסים צפויים. צעד שלישי- בנו מתח. צרו ציפייה על ידי בניית מתח המובילים לתוצאה הצפויה. זה יכול להגביר את ההשפעה של הטוויסט או המחץ. צעד רביעי הציגו את הטוויסט- בדיוק כשהקהל מאמין שהוא יודע לאן הולך הסיפור או הבדיחה, הציגו טוויסט שסוטה מהדרך הצפויה. הטוויסט הזה צריך להיות בלתי צפוי אבל עדיין הגיוני בהקשר של הנרטיב. לא לשכוח את אלמנט הפתעה- הטוויסט צריך להכיל אלמנט הפתעה שתופס את הקהל. זה יכול להיות גילוי פתאומי, שינוי בפרספקטיבה או פרשנות מחודשת חכמה של המצב. הקפידו לשמור על עקביות- תוך כדי הצגת טוויסט, וודאו שהוא לא מרגיש מאולץ או לא במקום. הטוויסט צריך להשתלב בצורה מגובשת בתוך מבנה הנרטיב או הבדיחה. זכרו-יש יותר מדרך אחת להתנסות בה, ואם תתאמנו ותפתחו את היכולת של כתיבת הקומדיה, אני בטוחה שתמצאו את הדרך שהכי מתאימה לכם. עוד סוד קטן, ונטו כי אתם קהל נחמד. ככה תוכלו לשפר לא רק את הכתיבה שלכם, אלא גם להפוך את השיחות שלכם עם אחרים למעניינות יותר. ברגע שפונים אליכם ומצפים לתשובה מסוימת ממכם, אתם יכולים לפתוח את הפער וליצור רגע של צחוק. נסו להקשיב לאנשים כאלה, שתמיד מצחיקים אחרים סביבם. האם הם צפויים בתשובות שלהם? הם מגוונים? או במילים שלנו, יודעי הסוד- האם הם פותחים פערים? אני יכולה לומר לכם על עצמי שאחרי שלמדתי על העיקרון הזה אני תמיד מחכה לראות איזה פער יפתח בסופים של בדיחות. בסך הכללי, זה מגניב לגלות מה מצחיק אתכם ולמה. מקווה שתצליחו להנות מזה כמוני. אם יש לכם תובנות נוספות על הנושא- תמיד אשמח לשמוע:) צ'או!

אז מי הכי חכם בספר? בפרק הזה של הפודקאסט אנחנו קוראות את פרק 12 מתוך הספר איסתרק, ודנות בשאלה מי חכם יותר- קאה-הי, האביר המסתורי, או בכלל המלך? חוץ מזה החטיפה מתחילה לגבות מחירים נפשיים מאיסתרק שמראה שינויים (שלדעת הגיבן הם מעולים) והמלך מחפש, בפעם השלישית, שידוך. מי תהיה הנבחרת? למאזיני ספוטיפיי יש גם תוספת, מיני פרק בונוס עם סמולטוק קטן:) אל תשכחו להגיב לנו בפלטפורמות השונות! גם בספוטיפיי (אפשר לדרג את הפודקאסט ולענות לשאלות של הפרק, וכמובן להירשם ולהדליק פעמון) וגם ביוטיוב (להגיב לסרטון, לעשות לייק ולהדליק פעמון) זה מאד עוזר לחשיפה! וכמובן תשלחו את הפרק לחברים שאוהבים את ממלכה במבחן:) ספוטיפיי: https://podcasters.spotify.com/pod/show/--7823/episodes/2--2-e2g4t83 יוטיוב: === מגישות: הגיבן, מרים יעל סאונד ופתיח אנימציה: מרים יעל פתיח וסגיר מוזיקליים: סטודיו פסקול anat9924013@gmail.com

מנגה גירל בצוות הכותבים! (סימן קריאה, זאת דרך טובה להתחיל פוסט😉🤞) כהחממ... רגע אחד, תנו להחליף לטון רשמי: שלום וברכה לכל הסליקים שהתקבצו הנה! מוזמנים לקחת את מושבי ה-V.I.P ולהתרווח על מושבכם בנחת. לא, לא, אין צורך לכתוב. אם אתם פה כדי ליישם, אז אחרי הפוסט הזה אתם עוד תכתבו בעז"ה👌 אז למה התכנסנו כאן היום? במשך הזמן אספתי כמה שיטות בנושא שגרת כתיבה. כי בואו נודה בזה לרגע- כתיבה יכולה להיות משימה מאתגרת, במיוחד כשהיא באה עם צורך בהתמדה. אם אתם חלק מיחידי הסגולה שתמיד נחה עלייהם הרוח לשזור מילים על הדף, אולי הפוסט הזה לא עבורכם. אם אתם כמוני- אוהבים לכתוב ולא תמיד מצליחים להושיב את עצמיכם, אתם עשויים למצוא כאן מספר נקודות מועילות:) סימולציה א': הדד-ליין המתקרב מרגיש כאילו מישהו לוחץ שקית קרח על עורפיכם. אתם דוחקים בעצמיכם לגרד כל טיפת יצירתיות שעוד נותרה בכם, אבל המוטיבציה מתפוגגת באותה המהירות שבה הופיעה. אם אתם נמצאים בשלב הזה, מוזמנים לקרוא שיטות ההתמדה הבאות: שיטת העשר דקות-עקרון השיטה מבוסס על כך שבשעה שהמח שלנו רואה משימה אחת גדולה הוא חוטף "Brain freeze" כאילו לגמתם ברד כחול בנשימה אחת. מה שאפשר לעשות במקרה כזה הוא לחלק את המשימה הגדולה לחלקים קטנים- ידוע, נכון? אבל, מה עושים כשאפילו על המשימה הקטנה והממוקדת הזו אין לכם כח להתיישב? הטו עין וקראו: לפעמים, המח שלנו הוא כמו ילד קטן וכועס, ואנחנו צריכים לדעת איך לדבר איתו. הוא יודע שאם אתם מתיישבים עכשיו להילחם בדד-ליין, פרוש הדבר שהשעות הבאות יוקדשו למאמץ מלחמתי ארוך ומתיש שאין לו כח אליו. איך נדבר איתו? 10 דקות. תבטיחו לו שאתם יושבים לכתוב רק ל-10 דקות. לאחר מכן תהיו פנויים להמשיך במשימה או פשוט לסגור את המחשב ולנטוש את הספינה. -מהר מאד תגלו שהמח כבר 'יתחמם' ויכנס לפעולה מעצמו ואז תוכלו לזרום ולהמשיך במה שהתחלתם.- בדוק ומנוסה. 2. ארגנו מקום עבודה מסודר- זה נשמע פשוט, אבל אין לכם מושג כמה זה עוזר! בין אם זו רביצה מתפרקדת על המיטה או שידה מבולגנת, זה יכול לפעמים מאד לחסום אתכם. אני אישית לא יכולה לעבוד בבלגן, לכן לפני כל פרויקט בא מבצע סידור חדר או הורדת השקיפות של הבלגן ל-0. (פילטר מיוחד בעיניים, מתפתח עם הזמן.) במקרה הזה כל אחד יודע להגיד על עצמו עד כמה הבלגן דוקר לו בעין, אבל כך או כך- משטח עבודה נקי בצורה המתאימה בהחלט יכול להחזיר את החשק האבוד. 3.כתיבה? בררר... תרגול במתמטיקה נשמע יותר כיף- אין מחסום בלי עוגה. נסו לראות מה הסיבה שבגללה אתם מרגישים חוסר חשק לכתיבה, ודודא לתרגול במתמטיקה. אולי אין לכם מספיק ידע על הנושא שאתם כותבים? אולי אתם לא בטוחים בכיוון שלכם? או שאולי סתם אתם מרגישים מנותקים מהכל? ברגע שתאתרו את מוקד הבעיה תוכלו להתמקד בדרכים יעילות יותר בכדי לפתור אותה. אז זהו, אלו שלושת הדברים שעוזרים לי להושיב את עצמי בעת הצורך. אם יש לכם עד כמה עצות בנושא אשמח לשמוע👍 שרדתם עד כה? אם כן אתם מקבלים ממני צל"ש הסופרים המצטיינים. (ללא חשש שעטנז, מקקים ומע"מ:) נתראה בחלק הבא בעז"ה!

🥁טאמ-טאמ-טאמממ🥁 אתם יודעים מה אני הולכת לומר----- כן כן--- מדברות כוזרית חוזר! הפודקאסט שאהבתם אי אז- חוזר כדי להנעים לכם את ימי חמישי עם חפירות על איסתרק, ועם ויכוחים (כרגיל) ביני לבין 'הגיבן' ועם אכילות ראש עד אין סוף! העונה הזאת היא העונה השניה ואנחנו פותחות אותה בפרק 11 בספר, פרק בו איסתרק מתחיל להתרגל לחיים החדשים כחטוף המלכותי אי שם במישורי הפלאט, והחיים האלה- מה אתם יודעים- נוחים יותר משחשבנו. בין לבין אנחנו מדברות על כבוד, על תככים וכוונות, ומתי הכי טוב להצטלם אם אתה בודי-בילדר? הנה הקישורים ותעשו כיף חיים! שימו לב- הקישורים יופעלו היום (חמישי) ב-20:00 ! 👈🏼ספוטיפיי https://podcasters.spotify.com/pod/show/--7823/episodes/2--1-e2fenvp 👈🏼 יוטיוב https://youtu.be/cO_LYlCjKi8?feature=shared